תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּצִפָּרְנַיִם, הקוֹבְרָן באדמה, צַדִּיק. השׂוֹרְפָן, חָסִיד. זוֹרְקָן על הארץ, רָשָׁע. וְטַעֲמָא מַאי – מה הטעם לכך שהזורקם נקרא רשע, כיון שיש לחשוש שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶם אִשָּׁה עוּבָּרָה, וְתַפִּיל. מוסיפה הגמרא, וְדַוְקָא הֵיכָא דְּנָפְלֵי – ונזק זה של הפלת עובר יכול לקרות רק אם תדרוך עליהם האשה באותו מקום שבו נפלו לארץ בתחילה, אֲבָל אִי כָּנִישׁ לְהוּ לְבָתַר דְּנָפוּל – אבל אם אסף אותם לאחר שנפלו, וְשָׁדִי לְהוּ אַבָּרַאִי – והשליכם בחוץ, לֵית לַן בָּהּ – אין בכך כל חשש, דְּכֵיוָן דְּאִישְׁתַּנוּ – מאחר והשתנו ממקום נפילתם, אִישְׁתַּנוּ, ואינן מזיקות עוד.
משנה
כשם שגזרו חכמים איסור תספורת בחול המועד, כדי שלא יכנס אדם ליום טוב כשהוא מגודל שיער ויסמוך על כך שיסתפר במועד, כך אסרו לכבס במועד, וכפי שיבואר בסיום המשנה, כדי שלא יכנס האדם ליום טוב בבגדים מלוכלכים, וידחה את כיבוס בגדיו לחול המועד. משנתנו מבארת מתי ולמי מותר לכבס בחול המועד: וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא בתוך המועד מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הָאֲסוּרִין של ישראל, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה של גויים, וּמְנוּדֶה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים את נידויו בתוך המועד, וּמִי שֶׁנדר שלא יכבס את בגדיו, ונִּשְׁאַל לֶחָכָם בתוך המועד, וְהוּתַּר.
מִטְפְּחוֹת הַיָּדָיִם – מטפחות שמנגבים בהם את הידים בשעת האכילה, וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים – מטפחות שמניחים על ספר התורה לכבוד, וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג – מגבות שמספיגים בהם את הגוף לאחר הרחיצה, שהם מתלכלכים תדיר, וגם אם יכבסום בערב המועד יהא צורך לכבסם במועד, וכן הַזָּבִין, וְהַזָּבוֹת, וְהַנִּדּוֹת, וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לְטָהֳרָה, ואחד מתנאי הטהרה הוא לכבס במים את כל הבגדים, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין לכבס בגדיהם במועד, כיון שלא היו יכולים לכבסם קודם המועד, וּשְׁאָר כָּל הָאָדָם, אֲסוּרִין, כיון שהיו יכולים לכבס קודם המועד.
גמרא
שנינו במשנה שסתם בני אדם אסורים לכבס את בגדיהם במועד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד, מוּתָּר לְכַבֵּס את אותו חלוק בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, כיון שגם אם כיבסו מערב החג, עדיין צריך הוא כיבוס גם בתוך חול המועד, ובאופן זה לא גזרו חכמים איסור.
מביאה הגמרא אופן נוסף שבו הותר הכיבוס בחול המועד: שָׁלַח רַב יִצְחָק בַּר יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, כְּלֵי פִּשְׁתָּן, הממהרים להתלכלך וקל לכבסם, מוּתָּר לְכַבְּסָן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, ואיסור הכיבוס הוא רק בבגדי צמר, שאינם ממהרים להתלכלך, וכיבוסם קשה (אמנם כתבו הפוסקים שנהגו איסור גם בכיבוס בגדי פשתן, ואין להתיר (שו"ע תקלד ב)).
