יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 35

משנה

המשניות הבאות (עד סוף המסכת) עוסקות בעניני אבלות במועדים: יש להקדים, שכל אדם שמת אחד משבעת קרוביו (שהם אב, אם, אח, אחות, בן, בת, ובן זוג) נוהג אבלות, ואבלות זו נחלקת לכמה חלקים: א. ביום הראשון נוהגת אבלות מן התורה. ב. בשלשת הימים הראשונים נוהגת אבלות חמורה. ג. עד סוף שבעת הימים שלאחר הקבורה נוהגת אבלות פחות חמורה. ד. עד סוף שלשים יום נוהגת אבלות קלה. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים או יותר קוֹדֶם הָרֶגֶל, אף שבשעה שנכנס הרגל עדיין לא התאבל שבעה ימים, מכל מקום כיון שכבר עברו שלשת הימים הראשונים שבהם נוהגת האבלות החמורה, על ידי שמחת הרגל בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שִׁבְעָה, ולא רק שאינו מתאבל במועד עצמו, אלא גם אינו צריך להשלים את האבלות לאחר המועד. ואם מת קרובו שְׁמוֹנָה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל, ונמצא שכבר התחיל לנהוג יום אחד מאבלות 'שלשים', בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים, ואינו צריך לנהוג אבלות קלה זו של 'שלשים' בזמן הרגל ולא לאחר הרגל.

מבארת המשנה את טעמם של דינים אלו, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חכמים, שַׁבָּת שחלה בתוך ימי האבלות, בין ב'שבעה' ובין ב'שלשים', עוֹלָה – נמנית היא עם ימי האבלות, אף על פי שאין נוהגים בה מנהגי אבלות בפרהסיא, הרי נוהג בה מקצת אבלות, בדברים שבצינעא, כיון שבשבת לא נאמרה לשון 'שמחה' אלא לשון 'עונג' בלבד, ואין זו סתירה לאבלות, וְאֵינָה מַפְסֶקֶת – אין השבת מפסיקה את האבלות, אלא לאחר השבת ממשיכים להתאבל, וְאילו הָרְגָלִים שחלים בתוך ימי האבלות, ונאמר בהם לשון 'שמחה', מַפְסִיקִין את האבלות לגמרי, ואין ממשיכים להתאבל לאחריהם, וְאֵינָן עוֹלִין – אם נקבר המת בתוך הרגל, אין ימי החג וחול המועד נמנים לימי האבלות, אלא לאחר הרגל מונה שבעה ימים.

המשנה מביאה עתה מחלוקת לגבי אבלות בחג השבועות, בראש השנה וביום הכפורים: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הטעם שהרגלים שונים משבת, והם מפסיקים את האבלות ואינם עולים למנין ימי האבלות, כיון שאם יימנו ימי המועד לימי האבלות, הרי יסתיימו כל שבעת ימי האבל בתוך החג, מאחר והחג עצמו נמשך שבעה או שמונה ימים. ואפילו בחג השבועות, שאינו אלא יום אחד, כיון שיש אחריו ששה ימי השלמה שבהם ניתן להקריב את קרבנות הראיה שמתחייבים בהם העולים לרגל, הרי אלו שבעה ימים שאין בהם אבלות, ולכן אמרו שהאבלות נדחית לאחר המועד, אבל מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ואין מקריבים קרבנות, דין יום טוב של עֲצֶרֶת (-שבועות), שאינו אלא יום אחד, כְּדין השַׁבָּת, שאינה מפסיקה את האבלות, ועולה למנין ימי האבל. והוא הדין לראש השנה ויום הכפורים, אף בזמן שבית המקדש קיים, כיון שאינם אלא יום אחד, הרי הם כשבת, ואינם מפסיקים את האבלות, ועולים למנין ימי האבלות. רַבָּן גַּמְלִיאֵל חולק ואוֹמֵר, אפילו רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אף על פי שהם יום אחד (ואפילו בזמן המקדש אין להם ימי השלמה), דינם כִּרְגָלִים, וכל שכן שעצרת דינה כשאר הרגלים, וכל הימים הללו מפסיקים את האבלות, ואינם עולים למנין ימי האבלות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה – לא כרבי אליעזר ולא כרבן גמליאל, אֶלָּא חג העֲצֶרֶת דינו כִּרְגָלִים אפילו בזמן הזה, כיון שהוא מנוי בתורה במספר שלש הרגלים, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שאינם נחשבים כרגל, ואין בהם חיוב עליה לרגל, דינם כְּשַׁבָּת, שאינם מפסיקים את ימי האבלות, ועולים למנין ימי האבלות.

 

גמרא

שנינו במשנה, 'הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל, בטלה ממנו גזרת שבעה'. הגמרא מביאה מחלוקת בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, קִיֵּים כְּפִיַּית הַמִּטָּה (-אדם שנהג דיני אבלות, שאחד מהם הוא כפיית המטה) שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הָרֶגֶל, אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹת (-אינו צריך לנהוג אבלות) אַחַר הָרֶגֶל, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, והיינו כשיטת משנתנו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אם נהג אבלות אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד קודם הרגל, וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת קודם הרגל, שוב אינו נוהג אבלות לאחר הרגל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נחלקו במחלוקת זו בית שמאי ובית הלל, ודברי רבי אליעזר שבברייתא הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, ודברי חכמים הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית הַלֵּל, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, רק אם נהג אבלות שְׁלֹשָׁה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה, וּבֵית הַלֵּל אוֹמְרִים, אפילו נהג אבלות יוֹם אֶחָד קודם הרגל, אינו נוהג אבלות לאחר הרגל.

מביאה הגמרא את דעות האמוראים בענין זה: אוֹרֵי לֵיהּ – הורה רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אֲפִילּוּ נהג אבלות יוֹם אֶחָד, וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, שוב אינו נוהג אבלות לאחר הרגל, וכדברי חכמים ובית הלל. רָבָא אָמַר, הִלְכְתָא כְּתַנָּא קַמָּא דִּידַן – ההלכה היא כדעת תנא קמא שבמשנתנו, דְּאָמַר, הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בטלה ממנו גזירת שבעה. וּמַסְקָנָא – ומסקנת הגמרא כך היא, אָמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבָא מִסּוּרָא דִּפְרָת (-מהעיר סורא היושבת על נהר פרת, ואין זו סתם 'סורא' המוזכרת בגמרא (רש"י ב"מ סא:)) לְרָבִינָא, הִלְכְתָא מַאי – כיצד נפסקה ההלכה בנידון זה. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבינא, אם נהג אבלות קודם הרגל אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד, וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, בטלה ממנו גזירת שבעה. פוסק הרי"ף, וְכֵן הִלְכְתָא.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?