מסכת מכות, פרק א, משנה ד

משנה ד: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזֹמּוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד, אָמְרוּ מְעִדִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם:
המשנה מבארת עתה שלא כל עדי שקר נחשבים 'עדים זוממים', ומבארת באילו אופנים דינם כעדים זוממים:
אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין, עַד שֶׁיָּזֹמּוּ אֶת עַצְמָן – שיזימו את גופם של העדים, ולא את גוף העדות. כֵּיצַד, אָמְרוּ העדים הראשונים מְעִדִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, ואָמְרוּ לָהֶן עדים אחרים, הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין כן, שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, והרי הם מבטלים בכך את גופה של עדות, אך אינם מעידים על גופן של העדים הראשונים, אף שעדותם הראשונה בטלה, אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין, ואין עליהם עונש 'כאשר זמם', אֲבָל אם אָמְרוּ לָהֶם העדים השניים הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם עצמכם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, רחוק משם, שלא ניתן לראות משם את המקום שבו אתם מעידים שראיתם את ההריגה, ואף אי אפשר להגיע באותו יום מאותו מקום שראינו אתכם לאותו מקום שהעדתם עליו, ונמצא שבעדות השניה הם מעידים על גופם של העדים הראשונים, הֲרֵי אֵלּוּ – הראשונים, נעשים זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם, כפי שזממו לעשות לנידון.