יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מכות, פרק ב, משנה ג

משנה ג: הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן, וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב. הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן, חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. הַסּוּמָא אֵינוֹ גוֹלֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גּוֹלֶה. הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. רַבִּי יוֹסֵי (בַּר יְהוּדָה) אוֹמֵר, הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ שׂוֹנֵא גּוֹלֶה וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לָדַעַת הָרַג, אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לָדַעַת הָרַג, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה:

הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן – אב שהיכה את בנו שלא לצורך חינוכו, והרגו בשגגה, גולה, וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב – אם הרג את אביו בשגגה, חייב גלות. הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל – כל מי שהרג אדם מישראל בשגגה, ואפילו עבד כנעני או כותי [אבל לא גוי], חייב גלות, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן – וכן ישראל גולה על הריגת כל אדם, חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב – גוי שקיבל על עצמו רק שלא לעבוד עבודה זרה, שאם הרג אדם מישראל גר תושב, אינו גולה, וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הריגת גֵּר תּוֹשָׁב בשגגה, אבל גר תושב שהרג אדם מישראל בשוגג, חייב מיתה.

הַסּוּמָא, אֵינוֹ גוֹלֶה, שנאמר בפרשה זו 'בלא ראות', והיינו שמעשה זה של הריגה היה ללא ראיה, אבל בשאר מקומות הוא רואה, למעט סומא שאינו רואה כלל, דִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אף הסומא גּוֹלֶה, כיון שהוא דורש את הפסוק בהיפך, שלשון 'בלא ראות' באה לרבות את הסומא.

הַשּׂוֹנֵא את הנהרג, והיינו שלא דיבר עמו שלשה ימים מחמת שנאתו אליו, והרגו בשגגה, אֵינוֹ גוֹלֶה, כיון שחזקתו שהיה קרוב למזיד בהריגתו, ואין בו גלות. רַבִּי יוֹסֵי (בַּר יְהוּדָה) אוֹמֵר, הַשּׂוֹנֵא שהרג, נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד – כמי שהתרו בו שלא יהרוג, והרג, כי בודאי הרגו בכוונה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ שׂוֹנֵא גּוֹלֶה, וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה, (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לָדַעַת הָרַג – בכל מקרה שניתן לומר מצורת המעשה שהרגו בכוונה, אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לָדַעַת הָרַג – אבל באופן שמוכח מתוך המעשה שלא התכוון להורגו, והיה המעשה בשגגה, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)