יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת מנחות, פרק ט, משנה ז

משנה ז: כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, וּמֵבִיא נְסָכִים, וּמֵמִיר:

משנה ז: נאמר בתורה לגבי יחיד המקריב קרבן עולה (ויקרא א ד) 'וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו', וכן בעוד קרבנות יחיד נאמרה סמיכה, והיינו שלפני הקרבת הקרבן סומך בעל הקרבן שתי ידיו על ראש הקרבן, אמנם מכך שנאמר דין זה בקרבנות יחיד למדו חכמים שכָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, אֵין בָּהֶם סְמִיכָה – אין סומכים עליהם, חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת – על אחת מכל המצוות, וזהו פר העלם דבר של ציבור, שאם הורו הסנהדרין היתר בדבר שאסור מהתורה ויש בזדונו כרת ובשגגתו חטאת, צריכים להביא פר לכפר על כל הקהל, ויש בו סמיכה, שנאמר (ויקרא ד טו) 'וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי ה' וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה", וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל ביום הכפורים, שנאמר בו (ויקרא טז כא) 'וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כלומר, אם חטאו כל הציבור בהוראת הסנהדרין ועבדו עבודה זרה, שבאופן זה עליהם להביא שעיר לחטאת ופר לעולה, שנאמר (במדבר טו כב,כד) 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה', 'וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת', ולשון 'כל המצוות' מלמדת על עבירה השקולה כנגד כל המצוות, והיא עבודה זרה, וסובר רבי שמעון שגם הוא טעון סמיכה.

כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה, כיון שעיקר דין סמיכה נאמר בקרבן יחיד, וכמו שהתבאר [והיינו בקרבנות בהמה, אך בקרבנות העוף אין סמיכה], חוּץ מִן הַבְּכוֹר – בכור בהמה טהורה, וְהַמַּעֲשֵׂר – מעשר בהמה, וְהַפֶּסַח, כיון שנאמר לגבי סמיכה לשון 'קרבנות', והיינו קרבן שהאדם רשאי לעשות כמותו מרצונו, ואילו בכור ומעשר ופסח אין האדם יכול להוסיף ולעשות קרבנות נוספים כאלו מדעתו. וְהַיּוֹרֵשׁ קרבן מאביו, שמת קודם שהקריבו, סוֹמֵךְ במקום אביו, וּמֵבִיא נְסָכִים לקרבן אביו, וּמֵמִיר – אם המיר את קרבן אביו בבהמה אחרת עבר בלא תעשה, ודינו הוא כבעל הקרבן עצמו שהמיר את קרבנו, ודינו מפורש בפסוק (ויקרא כז י) 'וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ'.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)