מסכת מעשרות, פרק א, משנה ד
משנה ד: וּבַיָּרָק, הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין, חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים, הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:
משנה ד: משנתנו ממשיכה לבאר את זמן החיוב של ירקות ופירות במעשרות:
וּבַיָּרָק, ארבעה מינים אלו, שהם, הַקִּשּׁוּאִין, וְהַדְּלוּעִים, וְהָאֲבַטִּיחִים, וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, וכמו כן בפירות שני מינים אלו, שהם הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין, כל אלו חַיָּבִים במעשרות גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, כיון שאף בקטנותם הם ראויים לאכילה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן, כיון שהוא סובר שבאותו זמן אין הם ראויים לאכילה. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, והיינו בקטנותם, שהם ראויים לאכילה, פָּטוּר בַּשקדים המְּתוּקִים, שבקטנותם אינם ראויים לאכילה.
והַחַיָּב בַּשקדים המְּתוּקִים, והיינו כשהם גדולים וראויים לאכילה, פָּטוּר בַּמָּרִים, כיון שהם גדולים הם מרים ואינם ראויים לאכילה.
