מסכת מעשרות, פרק ג, משנה א

פרק ג, משנה א: הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לִקְצוֹת, בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. הַפּוֹעֲלִים שֶׁעִמּוֹ, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. אֲבָל אִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ:

פרק ג, משנה א: הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ, לִקְצוֹת – כדי להעבירם דרך החצר למקום ששוטחים אותם לייבוש, בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִין מהם וּפְטוּרִין ממעשרות, כיון שאין חצר קובעת לחייב במעשרות דבר שעדיין לא נגמרה מלאכתו (ואין זה נחשב כמקח, כיון שאינו חייב במזונותיהם, ומה שהוא נותן להם לאכול הרי זו מתנה ולא מקח). הַפּוֹעֲלִים שֶׁעִמּוֹ, ששכר אותם להעביר את הקציעות, ואינם רשאים מן התורה לאכול מהקציעות עצמן, כיון שאין זו שעת גמר מלאכה, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת – שלא התחייב לתת להם מזונות בשכרם, אם נתן להם במתנה לאכול, הרי אלו אוֹכְלִין וּפְטוּרִין ממעשרות, כיון שזו מתנה, שאינה קובעת להתחייב במעשרות. אֲבָל אִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, והיינו שהתחייב לתת להם מזונות, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ בלא מעשר, כיון שהפירות שהוא נותן להם נחשבים כמקח, הקובע להתחייב במעשר.