מסכת מעשר שני, פרק א, משנה א
פרק א, משנה א: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ. וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שָׁמֶן. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
לאחר הפרשת מעשר ראשון, בשנים א' ב' ד' ה' של שמיטה מפרישים מהתבואה 'מעשר שני', ודינו להאכל בטהרה על ידי הבעלים, בירושלים, משנתנו עוסקת בדיניו של מעשר זה: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לאחרים, אפילו אם הקונה רוצה לאוכלו בירושלים, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ תמורת חוב, כיון שנאמרה בו לשון 'ברכה', וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ במאכלים אחרים, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ, ואפילו כנגד מעות שקדושות בקדושת מעשר שני והיינו כשחילל את הפירות עצמם על מעות, כדי להעלות את המעות לירושלים], וכגון לשקול מטבע של חולין כנגד מטבע של מעשר שני, וכל שכן שאסור לשקול כנגד פירות שלך מעשר שני עצמם, משום שיש בכך ביזוי מצוה, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֵילָךְ יַיִן של מעשר שני וְתֶן לִי שָׁמֶן, וְכֵן אסור הדבר בשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה פירות של מעשר שני במַתְּנַת חִנָּם:
