מסכת מעשר שני, פרק א, משנה ב 2

המשך משנה ב: אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ:

המשך משנה ב: אדם הגר רחוק מירושלים, ואם יקח עמו את פירות מעשר שני כמו שהם יתקלקלו, או שיש טירחה גדולה בהעלאת הפירות לירושלים, רשאי לחלל את הפירות על מעות, להעלות את המעות לירושלים ולקנות בהם מאכלים, וחלה עליהם קדושת מעשר שני. אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, שזו מטבע שאין בה צורה, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא – שאינו מתקבל על ידי הסוחרים, כיון שיש צורך לחללו על מטבע שניתן לקנות בה דברי מאכל בירושלים, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ, וכגון שנפלו לו מעותיו בים, וצריך הוא לשכור אדם מיוחד שיוציאנו מהמים, אינו יכול לחלל מעשר שני על מעות אלו.