מסכת מעשר שני, פרק א, משנה ה

משנה ה: הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרָקְבוּ:

משנה ה: הַלּוֹקֵחַ (-הקונה במעות מעשר שני) מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, שכל אלו התמעטו מהפסוק 'וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ', ולא התירה התורה לקנותם בכסף מעשר שני, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר, ולא חלה קדושת מעשר שני על הדברים הללו, ולא פקעה קדושת מעשר שני מהמעות.

הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת בכסף מעשר שני בשׁוֹגֵג, שלא היה יודע שזהו כסף של מעשר שני, הרי זה מקח טעות, כיון שבודאי אם היה יודע זאת לא היה קונה את הפירות, כדי שלא יצטרך לטרוח להעלותם לירושלים, ולכן יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן – המוכר יחזיר לו את המעות, והוא יחזיר ללוקח את הפירות, כדין מקח טעות. אך אם עשה כן במֵזִיד, שידע שזהו כסף של מעשר שני, אינו יכול לבטל את המקח, אלא יָעֳלוּ הפירות וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם אשר בחר ה', והיינו בירושלים. וְאִם עשה זאת בזמן שאֵין מִקְדָּשׁ, אף על פי כן חלה קדושת מעשר שני על הפירות, ואסור לאוכלם, אלא יֵרָקְבוּ, ואי אפשר לפדותם שוב ולחללם על ממון, כיון שרק פירות מעשר שני עצמם מתחללים על ממון, ואילו פירות שנקנו בכסף מעשר שני אינם נפדים, ואפילו כשהם במקום רחוק.