מסכת מעשר שני, פרק ב, משנה ז
משנה ז: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן דִּינְרֵי זָהָב:
משנה ז: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב – אדם שיש לו סלעים, שהם מטבעות כסף, של מעשר שני, לא יחליפם בדינרי זהב, מחשש שמתוך שהוא מחליף סלעי כסף מרובים במטבעות זהב מועטים, ישהה מלעלות לרגל כי לפעמים לא יהיו לו מספיק סלעים עד שווי דינר זהב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, כיון שהם סוברים שלא גזרו גזירה זו. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן דִּינְרֵי זָהָב, וכדעת בית הלל.
