מסכת מעשר שני, פרק ב, משנה ט

משנה ט: הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף וְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וּרְבִיעִית מָעוֹת. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ:

משנה ט: הַפּוֹרֵט סֶלַע כסף שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לפרוטות של נחושת בִּירוּשָׁלַיִם, כדי שיוכל לקנות מאכלים וכדומה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, רשאי להחליף את כָּל הַסֶּלַע במָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לא יחליף אלא מחצה, וכיון שהסלע הוא שני שקלים, יטול תמורת הסלע שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְשֶׁקֶל מָעוֹת – ומעות נחושת בשווי שקל, מחשש שמא לא יספיק להשתמש בכל המעות בהיותו בירושלים, ויצטרך להפקידם ביד אדם הדר בירושלים, ופרוטות נחושת מתעפשות לאחר זמן. ואם יחליפם שוב למטבעות של כסף, נמצא שהשולחני נוטל שכרו פעמיים על החלפת המטבעות, ויש בכך הפסד למעות מעשר שני. הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים והם שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא וחנן המצרי) אוֹמְרִים, כיון שבכל סלע יש ארבעה דינרי כסף, יחליף בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף, וְדִינָר מָעוֹת, נמצא שנוטל מעות נחושת רק ברבע מהסלע. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מתוך ארבעת דינרי הכסף, יטול שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וְגם את הדינר הרביעי לא יפרוט כולו למעות נחושת, אלא רק רְבִיעִית מהדינר הרביעי יפרוט למָעוֹת, ושלשה חלקים ממנו יטול במטבעות כסף, נמצא שפורט למעות נחושת רק אחד מתוך ששה עשר חלקי הסלע. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בדינר הרביעי יטול אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף, ובשווי אספר אחד יטול מעות נחושת, וכיון שהאספר הוא אחד מחמשה בדינר, נמצא שמתוך הסלע כולו נוטל מעות נחושת רק בשיעור חלק אחד מתוך עשרים חלקי הסלע. שַׁמַּאי אוֹמֵר, לא יחלל את המטבע כלל על מעות נחושת, שמא ישכח וישתמש בהם לצורך חולין, אלא יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת, וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ – יטול בכל פעם מאכלים מהחנוני כנגד המטבע שנתן לו, עד שתסתיים.