מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה יב 2
המשך משנה יב: עַד שֶׁלֹּא גָפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל, וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת:
המשך משנה יב: משנתנו ממשיכה לדיני תרומה, ויש להקדים שתרומה אינה בטילה ברוב עד שיהיו מאה חלקים של היתר כנגדה, ומשנתנו מבארת את דין ביטול התרומה בקנקני יין: עַד שֶׁלֹּא גָפָן – אם התערבו קנקני יין של חולין עם קנקן יין של תרומה קודם שהוגפו ונסתמו הקנקנים, נחשב כל היין שבכל הקנקנים כמעורב, ועוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, שאם יש מאה של חולין כנגד כל אחד של תרומה, הכל מותר. וּמִשֶּׁגָּפָן – אם התערבו הקנקנים לאחר שהוגפו ונסתמו, הרי יש חשיבות לכל קנקן בפני עצמו ואינו בטל אפילו במאה, ומְקַדְּשׁוֹת – הכל נאסר אפילו בְּכָל שֶׁהֵן, ומוכר לכהן את הכל בדמי תרומה שהוא פחות מדמי חולין) חוץ מקנקן אחד שצריך לתת לו בחינם, שהרי היה בתערובת קנקן אחד של תרומה, שהוא ממון הכהנים.
דין נוסף לענין תרומה, שיש להפרישה כשהטבל והתרומה סמוכים זה לזה, עַד שֶׁלֹּא גָפָן – כל זמן שלא סתם את החביות, נחשב כל היין כסמוך זה לזה, ותּוֹרֵם מֵחבית אַחַת עַל הַכֹּל, וּמִשֶּׁגָּפָן, כל חבית נחשבת כעומדת בפני עצמה ואינה סמוכה ליין שבחבית האחרת, ולכן תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת:
