מסכת נגעים, פרק ב, משנה ב

משנה ב: אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בַיּוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַצָּהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין. בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע:

משנה ב: משנתנו מבארת מתי ניתן לראות את הנגעים, כדי שיוכל הכהן לראות את הנגע במראה הנכון ביותר. אֵין רוֹאִים את הַנְּגָעִים בַּשַּׁחֲרִית, וְלא בֵין הָעַרְבַּיִם, כיון שנאמר 'לכל מראה עיני הכהן', וכשם שכהן שנחלשה ראייתו אינו יכול לראות את הנגעים, כיון שאין זה 'כל מראה עיני הכהן', אף הזמן של שחרית ובין הערביים, שיש בו חסרון באורו של היום אין זה נחשב 'כל מראה עיני הכהן', וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת, שאין אור היום נכנס לשם כראוי, וְלֹא בַיּוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁבכל הזמנים הללו, שיש מעט חושך, אפילו הבהרת הַכֵּהָה נִרְאֵית כאילו היא עַזָּה. וְלֹא רואים את הנגעים בַצָּהֳרַיִם, שהשמש מאירה באור חזק מאד, לְפִי שֶׁאפילו בהרת עַזָּה נִרְאֵית באותו זמן כאילו היא כֵּהָה. מבררת המשנה, אֵימָתַי רוֹאִין את הנגעים, בְּשָׁלשׁ – בשעה השלישית של היום (לפי שעות זמניות, כלומר, שמחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק הוא 'שעה', ובחורף שהימים קצרים כל שעה קצרה משעה של קיץ), בְּאַרְבַּע שעות, וּבְחָמֵשׁ, אבל בשעה שישית שהשמש עומדת בגובה השמים והאור חזק אין רואים את הנגעים, וּבְשֶׁבַע שעות, וּבִשְׁמֹנֶה שעות, וּבְתֵשַׁע שעות, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רואים הכהנים את הנגעים רק בשעות הללו, בְּאַרְבַּע ובְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה וּבְתֵשַׁע.