מסכת נגעים, פרק ה, משנה ב

משנה ב: הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר לָבָן, הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן וְחָזַר שֵׂעָר לָבָן, וְכֵן בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה וּבְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה. הֶחְלִיטוֹ בְמִחְיָה, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה וְחָזְרָה הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה. הֶחְלִיטוֹ בְפִשְׂיוֹן, הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיְתָה:

משנה ב: משנתנו מבארת שמצורע שנטמא באופן מוחלט מחמת אחד מסימני הטומאה, ולאחר זמן נרפא אותו סימן אך בא תחתיו סימן טומאה אחר, הרי הוא נשאר טמא כפי שהיה, עד שיירפא מכל סימני הטומאה. הֶחְלִיטוֹ – טימא הכהן את המצורע בְסימן טומאה של שֵׂעָר לָבָן, ולאחר זמן הָלַךְ השֵׂעָר הלָבָן שהיה בתחילה, וְחָזַר וצמח בנגע שֵׂעָר לָבָן חדש, וְכֵן בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן – וכן אם הלך השער הלבן ובא תחתיו סימן טומאה של 'מחיה', והיינו בשר חי בתוך הנגע, או 'פשיון', התפשטות הנגע, בין שטומאתו המוחלטת היתה בַּתְּחִלָּה – כשבא בפעם הראשונה לכהן, וראה שיש בו נגע עם שער לבן וטמאו בהחלט, וּבין כשטימאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, לאחר שהסגירו שבעה ימים, ובין כשטימאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, ובין לְאַחַר הַפְּטוּר – לאחר שכבר טיהרו כיון שעמד שבועיים כפי שהיה ללא כל סימן טומאה, ולאחר מכן התחדש בו שער לבן וטימאו, ובכל האופנים הללו התבטל השער הלבן הראשון שמחמתו נטמא ויש בו סימן טומאה חדש, הֲרֵי הִיא (-הצרעת) כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, והיינו טמאה בהחלט.

מביאה המשנה אופן נוסף של דין זה: הֶחְלִיטוֹ – טמאו הכהן בהחלט בְּסימן טומאה של מִחְיָה, והיינו בשר חי בתוך הנגע, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה הראשונה, וְחָזְרָה הַמִּחְיָה החדשה, וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן – וכן אם הלכה המחיה ונולד סימן טומאה חדש של שער לבן או של התפשטות הנגע, בין אם טומאתו המוחלטת היתה בַּתְּחִלָּה – כשבא בפעם הראשונה לכהן, וראה שיש בו נגע עם מחיה וטמאו בהחלט, וּבין כשטימאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, לאחר שהסגירו שבעה ימים, ובין כשטימאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, ובין לְאַחַר הַפְּטוּר – לאחר שכבר טיהרו כיון שעמד שבועיים כפי שהיה ללא כל סימן טומאה, ואז התחדשה בו מחיה וטמאו בהחלט, ולאחר זמן הלכה המחיה ובאה תחתיה מחיה אחרת, או שער לבן או פשיון, הֲרֵי הִיא (-הצרעת) כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, ונשאר אותו אדם טמא מוחלט.

מביאה המשנה אופן שלישי של דין זה: הֶחְלִיטוֹ – טימאו הכהן בהחלט בְּסימן טומאה של פִשְׂיוֹן – התפשטות הנגע, ולאחר זמן הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן הראשון, וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן – נוצרה התפשטות אחרת בנגע, וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן – וכן אם לאחר שהלך הפשיון צמח בנגע שער לבן, שהוא סימן טומאה (ולא נקטה המשנה גם אופן שבאה מחיה בנגע, כיון שלפעמים אינה מטמאת, אם מיעטה המחיה את שיעור הנגע עצמו לפחות מכגריס, כפי שיבואר להלן (פ"ו מ"ב)), ודבר זה אינו יכול להיות 'בתחילה', כיון שהתפשטות הנגע מטמאת רק אם ראה הכהן את ההתפשטות לאחר שהסגירו, אלא בין אם טמאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן של הסגר, ובין אם טמאו בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי של הסגר, ובין לְאַחַר הַפְּטוּר – שכבר טיהרו כיון שלא היה בנגע סימן טומאה, ולאחר זמן התפשט הנגע וטימאו הכהן, ואחר כך התבטל הפשיון הראשון ובא פשיון אחר, או שער לבן, הֲרֵי הִיא (-הצרעת) כְמוֹת שֶׁהָיְתָה, ונשאר אותו אדם טמא מוחלט.