מסכת נגעים, פרק ז, משנה ב

משנה ב: נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. כֵּיצַד לְהָקֵל. הָיְתָה כַשֶּׁלֶג וְנַעֲשָׂה כְסִיד הַהֵיכָל כְּצֶמֶר לָבָן וְכִקְרוּם בֵּיצָה, נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת, אוֹ מִסְפַּחַת עַזָּה. כֵּיצַד לְהַחְמִיר. הָיְתָה כִקְרוּם בֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כְּצֶמֶר לָבָן כְּסִיד הַהֵיכָל וּכְשֶׁלֶג, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, לְהָקֵל, טָהוֹר, וּלְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה:

משנה ב: משנתנו ממשיכה לדון במי שתחילת הנגע שבו היתה כשלא היה ראוי לטומאה, ואחר כך נעשה ראוי לטומאה, וכגון גוי שהתגייר, אם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן של הנגעים לאחר שנעשה האדם ראוי להטמא בהם, בֵּין לְהָקֵל – שכהתה במקצת, בֵּין לְהַחְמִיר – שהלבינה יותר, ומבארת המשנה, כֵּיצַד לְהָקֵל, הָיְתָה בתחילה כַשֶּׁלֶג, שזהו הלובן העז ביותר, וְנַעֲשָׂה כהה יותר, והיינו כְסִיד הַהֵיכָל, או שנעשה כְּצֶמֶר לָבָן, וְכן אם נעשה כִקְרוּם בֵּיצָה, שכל אלו כהים יותר מהשלג, או שנַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת – כמראה שהוא למטה מה'שאת', שהיא כצמר לבן, אף שעדיין לא הגיע לדרגת תולדת השאת, שהיא כקרום ביצה, אוֹ שנעשית מִסְפַּחַת עַזָּה – כמראה שהוא למטה ממראה 'בהרת עזה', שהוא כשלג, אף שעדיין לא הגיע למראה תולדת הבהרת העזה, שהיא כסיד ההיכל (כלומר, בכל דרגת לובן שבין שלג לבן לבין קרום ביצה, אף אם אין זה אחד מארבעת המראות שאמרו חכמים בפירוש), וכֵּיצַד לְהַחְמִיר, כגון שהָיְתָה כִקְרוּם בֵּיצָה, שזו דרגת הלובן הכהה ביותר, וְנַעֲשֵׂית כְּצֶמֶר לָבָן, או כְּסִיד הַהֵיכָל, וּכְשֶׁלֶג, שכולם לבנים יותר מקרום הביצה, בכל האופנים הללו שנעשה שינוי בנגע, אך בין לפני השינוי ובין לאחר השינוי זהו מראה הראוי לטמא, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר, כיון שנחשב הדבר כאילו אותו נגע נשאר מהזמן שלא היה ראוי לטמא, ואף שהשתנה צבעו מעט, כיון שאין זה צבע המשנה את דין טומאתו, הרי זה כאילו לא השתנה כלל, וטהור. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, אם השתנה לְהָקֵל, שנעשה כהה יותר, הרי זה טָהוֹר, כיון שאין זה נחשב נגע חדש. וְאם השתנה מראהו לְהַחְמִיר, שנעשה לבן יותר, הרי זה כנגד חדש, ותֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה – יש להראותו לכהן ככל נגע שנעשה עתה, בזמן שהאדם ראוי להיטמא בנגעים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, הרי זה כנגע חדש שנעשה עתה, ותֵּרָאֶה לכהן בַתְּחִלָּה.