מסכת נגעים, פרק יב, משנה ב

משנה ב: בַּיִת שֶׁאַחַד מִצְּדָדָיו מְחֻפֶּה בְשַׁיִשׁ, אֶחָד בְּסֶלַע, וְאֶחָד בִּלְבֵנִים, וְאֶחָד בְּעָפָר, טָהוֹר. בַּיִת שֶׁלֹּא הָיוּ בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר וְנִרְאָה בוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, טָהוֹר. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁלֹּא אָרַג בּוֹ שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ וְנִרְאָה בוֹ נֶגַע וְאַחַר כָּךְ אָרַג בּוֹ שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, טָהוֹר. אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר:

משנה ב: נאמר בפרשה זו של נגעי בתים 'וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת', ולמדו מכך חכמים שיש צורך שיהא הבית בנוי מאבנים, עצים ועפר. ולכן, בַּיִת שֶׁאַחַד מִצְּדָדָיו (-מקירות הבית) מְחֻפֶּה (-מצופה) בְשַׁיִשׁ, או שהיה אֶחָד הכתלים מחופה בְּסֶלַע, וְכן אם היה אֶחָד הכתלים מחופה בִּלְבֵנִים, וְכן אם היה אֶחָד הכתלים מחופה בְּעָפָר – בגושי עפר, כיון שאין כל ארבעת הכתלים עשויים ממין שיש בו טומאת נגעים, אפילו אם נראה נגע באותו כותל העשוי מאבנים ועצים ועפר, מכל מקום הרי הבית טָהוֹר. בַּיִת שֶׁלֹּא הָיוּ בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, וכגון שהיה בנוי רק מאבנים, שהתבאר שאינו מקבל טומאת נגעים, וְנִרְאָה בוֹ נֶגַע, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, אף על פי כן הרי הוא טָהוֹר, כיון שיש צורך שכבר בשעת ראיית הנגע יהיה ראוי להטמא. וְכֵן בֶּגֶד שֶׁלֹּא אָרַג בּוֹ עדיין שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות, שאינו ניטמא בנגעי בגדים, וְנִרְאָה בוֹ נֶגַע, וְאַחַר כָּךְ הוסיף ואָרַג בּוֹ שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הרי זה טָהוֹר. ומבארת המשנה את הטעם לדינים שהתבארו בתחילת המשנה בנגעי בתים, שאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, ולכן אם היה אחד מקירות הבית עשוי מחומר שאין בו את שלשתם, הבית כולו אינו מיטמא בנגעים.