יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת נדרים, פרק א, שיעור 9

לאחר שהובאה מחלוקת רבי מאיר וחכמים בענין 'מכלל לאו אתה שומע הן', מברר הרמב"ן את ההלכה בנידון זה: וְקַיְּימָא לָן – ומקובל בידינו שההלכה במחלוקת זו כְּרַבָּנָן, שאין צורך באמירת שני הצדדים, אלא מכלל לאו אתה שומע הן, והטעם לכך שהלכה כמותם, דְּסוּגְיָין בְּעָלְמָא – כיון שסתימת הדברים בסוגיא שבמקור מחלוקת זו (קדושין ס"א.) היא שרַבִּי מֵאִיר, בְּענין זה של תְנַאי כָּפוּל, שהוא מצריך את אמירת שני צדדי התנאי, ואינו סובר שמכלל לאו אתה שומע הן, יְחִידָאָה הוּא – דעת יחיד הוא, וּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ – וחכמים חולקים עליו.

מוסיף הרמב"ן לבאר מדוע אין קושיא על פסיקה זו מסוגיית הגמרא בגיטין (עה:): וְאַף עַל גַּב דְּאַתְקִין שְׁמוּאֵל בְּגִטָּא דִּשְׁכִיב מֵרַע – ואף על פי שלגבי נוסח כתיבת גט שכיב מרע, שצריך לכותבו בתנאי שיחול הגט רק אם ימות האדם בסוף, תיקן שמואל שיכתוב השכיב מרע את שני הצדדים, אִם מַתִּי יהא זה גט מעכשיו, וְאִם לֹא מַתִּי לא יהא זה גט, והיינו בִּתְנַאי כָּפוּל כְּשיטת רַבִּי מֵאִיר, אין זה כיון שהוא פוסק הלכה כרבי מאיר, אלא לְרַוְחָא דְּמִילְּתָא הוּא דְּאַתְקִין – התקין זאת שמואל רק כדי שיהא נוסח הגט מרווח, באופן שלא תצאנה ממנו תקלות, דְּסָבַר שְׁמוּאֵל – כיון שחשש שמואל, דִּילְמָא אִיכָּא דִּסְבִירָא לֵיהּ – שמא יהיה דיין שיסבור בטעות שהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, המצריך תנאי כפול, וְאִי קָאֵים הַאי – ואם יעמוד אותו אדם מחוליו, אָתֵי לְמֵישְׁרָא אֵשֶׁת אִישׁ לְעַלְמָא – יבוא אותו דיין להתיר אשת איש, כיון שיהיה סבור שמחמת שלא הוכפל התנאי לא חל התנאי כלל, והרי זה כגט שניתן ללא תנאי, ויטעה לסבור שהאשה מגורשת אף על פי שבעלה עמד מחוליו, וְסָבַר שמואל, אֶעְבֵּיד לְרַוְחָא דְּמִילְּתָא – אעשה תנאי זה באופן המועיל גם לשיטת רבי מאיר, דְּחַיְישִׁינָן – כיון שמבואר ביבמות (קו.) שאנו חוששים לְבֵית דִּין טוֹעִים. וְכֵיוָן דְּחָשׁ לֵיהּ – וכיון שחשש שְׁמוּאֵל לְדעתו דְרַבִּי מֵאִיר, אֲנָן נַמִּי חַיְישִׁינָן לָהּ מֵיחַשׁ – גם אנו חוששים לדעה זו בְּגִטִּין וְקִדּוּשִׁין, לְחוּמְרָא וְלֹא לְקֻלָּא – להחמיר, אך לא להקל, אֲבָל בִּשְׁאָר מִילֵּי – בשאר הדינים, כְּגוֹן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, לֹא חַיְישִׁינָן לִדְרַבִּי מֵאִיר כלל, דְּלֹא אַשְׁכְּחָן דְּפָּסַק כְּוָותֵיהּ – כיון שלא מצאנו מי שסובר כמותו, וְקַיְּימָא לָן – ומקובל בידינו כלל זה (ברכות ט.), דְּבמקום שנחלקו יָחִיד וְרַבִּים, הֲלָכָה כְּרַבִּים. וְהָדֵין הִיא סְבָרָא – וכך היא גם דעתו דְרַבֵּינוּ הַגָּדוֹל ז"ל, הרי"ף, דְּאַשְׁכְּחָן לֵיהּ בִּתְשׁוּבָה – שכך מצאנו לדבריו בתשובה (שו"ת הרי"ף סי' לא), דְּאָמַר, דְּלֹא בָּעֵינַן תְּנַאי כָּפוּל בְּמָמוֹנָא – שאין צורך בתנאי כפול בדיני ממונות, וְאף שמשמע מדבריו שבדינים אחרים יש צורך בתנאי כפול, מכל מקום הַאי פְּסָקָא כְּרַבָּנָן אָתְיָא – פסק זה הוא כשיטת חכמים [ומה שכתב כן רק בדיני ממונות היינו כיון שלגבי גיטין וקידושין מחמירים להצריך תנאי כפול כיון שחוששים לבית דין טועים], דְּאִלּוּ לְרַבִּי מֵאִיר, אַדְּרַבָּה, עִקַּר תְּנַאי כָּפוּל בְּמָמוֹן הוּא דִּכְתִב, שהרי הלימוד של תנאי כפול הוא מהמעשה של בני גד ובני ראובן, שהתנה עמם משה רבינו שאם יעברו חלוצים לפני אחיהם למלחמה יקבלו את עבר הירדן. וּבַגְּמָרָא דִשְׁבוּעוֹת (לו.) נַמִּי אַסְקֵי – גם כן הסיקה הגמרא, דְּכִי לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן – שהאופן שבו סובר רבי מאיר שאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן, אלא מצריכים תנאי כפול, היינו בְּמָמוֹנָא, אֲבָל בְּאִסּוּרָא אִית לֵיהּ – מודה רבי מאיר שמכלל לאו אתה שומע הן, אֶלָּא דְּגִטִּין וְקִדּוּשִׁין, וְהוּא הַדִּין לִנְדָרִים, אִסּוּרָא דְּאִית בֵּיהּ מָמוֹנָא הוּא – זהו נידון של איסור הנוגע גם לממון, וּמִשּׁוּם הֲכִי לֵית לֵיהּ – ולכן בנידונים אלו סובר רבי מאיר שאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן, וּפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ – וחכמים חולקים עליו גם בדיני ממונות, וַהֲלָכָה כְּרַבִּים, ומכל מקום מכך שכתב הרי"ף בתשובתו שבדיני ממונות אין צורך בתנאי כפול מוכח שהוא פוסק הלכה כדברי חכמים, שהרי לדעת רבי מאיר גם בדיני ממונות יש צורך בתנאי כפול.

 

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?