מסכת נזיר, פרק ב, משנה ה

משנה ה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, אִם הָיוּ פִקְחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה. וְאִם לָאו, מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים:

משנה ה: האומר הֲרֵינִי נָזִיר, וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, כלומר, בנוסף לנזירות עצמו, קיבל על עצמו להביא קרבנותיו של נזיר אחר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, וַאֲנִי – גם אני אהיה נזיר, וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, וגם עלי להביא קרבנותיו של נזיר אחר. אִם הָיוּ פִקְחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה – כל אחד מהם מביא את קרבנותיו של חבירו (ואף על פי שבשעה שנדר הראשון עדיין לא היה השני נזיר כלל) ונמצא שקיימו את נדריהם, ולא הפסידו כלום. וְאִם לָאו, שכל אחד הביא קרבנות עבור עצמו, עליהם לקיים את נדריהם, ומְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים – עליהם להביא קרבנות עבור נזירים אחרים.