מסכת נזיר, פרק ד, משנה ז

משנה ז: הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מִגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. כֵּיצַד, מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת עַל נְזִירוּתוֹ וָמֵת, וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מָעוֹת אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלוּ לִנְדָבָה. אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוֹתוֹ וָמֵת, זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו:

משנה ז: דין נוסף שהוא הלכה למשה מסיני, שהָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, וְאֵין הָאִשָּׁה מִגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ, ואפילו אם אין לה אחים והיא יורשת את אביה. כֵּיצַד מגלח האיש על נזירות אביו, מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר, וְהִפְרִישׁ אביו מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ, להביא את קרבנותיו, ולא פירש באיזה חלק של המעות יקנה כל קרבן, וָמֵת, קודם שהביא את קרבנותיו, וְאָמַר הבן הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מָעוֹת אַבָּא, כלומר, שאביא את קרבנות הנזירות מאותן מעות שהניח אביו.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, באופן כזה, הֲרֵי מעות אֵלּוּ יִפְלוּ לִנְדָבָה, לקנות בהם עולות נדבה, ואֵין זֶה האופן שבו מְגַלֵּחַ הבן עַל נְזִירוּת אָבִיו, כיון שבשעה שמת האב לא היה הבן נזיר. וממשיך רבי יוסי ואומר, אֵיזֶהוּ האופן שֶׁבו מְּגַלֵּחַ הבן עַל נְזִירוּת אָבִיו, מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים באותו זמן, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוֹתוֹ, וָמֵת, זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, ויכול הבן להשתמש במעות אלו לצורך קרבנות הנזירות שלו.