מסכת סוטה, פרק ה, משנה א
פרק ה, משנה א: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמְאָה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל:
פרק ה, משנה א: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ – את האשה, שאם נטמאה היא מתה, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ – את הבועל, שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת סוטה (במדבר ה) לגבי המים המרים 'וּבָאוּ', 'וּבָאוּ', והאות וי"ו היתירה באה ללמד שכשם שהמים באים בקרבה וממיתים אותה, כך הם ממיתים אותו.
כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, לאחר שזינתה, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'נִטְמְאָה', 'וְנִטְמְאָה', והאות וי"ו היתירה באה לרבות את הבועל, שנאסרת גם עליו, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, אין הדרשה מהאות וי"ו היתירה, אלא שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, 'אִם נִטְמְאָה', 'נִטְמְאָה', אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל, וכן לגבי 'באו' 'באו' אין הדרשה מהאות וי"ו אלא מתיבת 'באו' עצמה.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
