מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק ג (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
יא. לולב שהוא עקום כמגל, אם העקמימות היא בצד השדרה, שהיא כפופה לאחוריה, כשר. אך אם העקמימות לפניו או לצדדים, פסול.
יב. לולב שכל עליו בודדים, ואינם כפולים, פסול.
יג. אם היו עליו כפולים, אך נפרדו לגמרי זה מזה גם במקום חיבורן, פסול. אך אם נשארו מחוברים בגבם, ורק לפניהם נפרדו, כשר.
יד. הדס שיש בו ענבים ירוקים, כשר.
טו. הדס שיש בו ענבים אדומים או שחורים, אם הם בכמות פחותה מהעלים, כשר. ואם הם בשיעור מרובה מהעלים, פסול, עד שימעטם, ואסור למעטם ביום טוב עצמו, ואם עבר ומיעטם, כשר.
טז. יש צורך שייצאו שלשת עלי ההדס מאותו גובה בענף, ואם היו רק שנים באותו גובה ושלישי נמוך או גבוה יותר, פסול.
יז. אם נשרו עלי ההדס ונשארו שלשה, ואפילו אם נשרו רוב העלים, כגון שהיו שבעה בכל קן, כיון שנשארו שלשה, כשר.
יח. אין חיוב לאגוד את הלולב ומיניו, אך יש בכך הידור מצוה, וניתן לאוגדו אף בדבר שאינו מינו.
יט. אם אוגד האדם את הלולב ומיניו ביום טוב, לא יעשה קשר ממש, אלא שזירה או עניבה וכדומה.
כ. נאמר בפסוק 'זה א-לי ואנוהו', ללמד שצריך האדם להתנאות במצוות, כגון לעשות לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה וטלית נאה.
כא. כדי להדר במצוה צריך האדם להוסיף שליש ממחיר המצוה עצמה, ואותו שליש נאמד לאחר התוספת, ולכן צריך להוסיף חצי ממחיר המצוה הפחות מהודרת, כדי לקנות את המהודרת יותר.
כב. ערבה שכמשה ולא יבשה, או שנשרו מקצת עליה, או הצומחת על מי גשמים, כשרה.
כג. הצפצפה, שעליה עגולים, הקנה שלה לבן ופיה דומה למסר, ששיניו בולטים כלפי האמצע, פסולה.
כד. יש מין ערבה ששמו 'חילפא גלא', שאף שיש לו שיניים הדומות למגל, כשר הוא.
כה. צריך האדם ליטול שלשה הדסים, שתי ערבות, לולב אחד, ואתרוג אחד.
כו. הדסים שראשם קטום, כשרים לברכה, ואפילו אם שלשת ההדסים קטומים.
כז. ארבעת המינים מעכבים זה את זה, אין פוחתים מהן ואין מוסיפים עליהם, ואם אין מצויים מינים אלו, אין מביאים מינים אחרים.
כח. כיון שאין חיוב לאגוד את הלולב עם מיניו, אף אם נטל כל מין בפני עצמו, יצא ידי חובתו.
כט. אתרוג של ערלה, או של תרומה טמאה, האסורים באכילה, פסולים לברכה.
ל. אתרוג של דמאי, כשר ואתרוג של טבל, פסול].
לא. אתרוג של תרומה טהורה או של מעשר שני בירושלים, אין ליטול לכתחילה, ואם נטל, יצא.
לב. אתרוג שיש חזזית על רובו, או אפילו על מיעוטו אם היא בחוטמו או בכמה מקומות, פסול.
לג. אם ניטלה פטמת האתרוג, פסול. ואם נחתך עוקצו, שהוא החלק המחברו לאילן, אם נחתך עד שהגיע לבשר האתרוג ממש, פסול. ובפחות מכך, כשר.
לד. נקלף כל הקרום הדק של האתרוג, או שנסדק, פסול. אך אם לא נקלף כולו, כשר.
לה. נעשה בו נקב המחסר מעט מבשר האתרוג, או נקב גדול כ'איסר', או נקב מפולש, פסול. אך אם ניקב ולא נחסר, והנקב אינו מפולש וקטן מאיסר, כשר.
לו. אתרוג כושי בארץ ישראל, פסול. אך בבבל אתרוג כושי כשר, ורק הדומה לאדם כושי, שהוא שחור ביותר, פסול.
לז. אתרוג הירוק ככרתי, פסול.
לח. אתרוג שהרקיב מבחוץ, או שהרקיב מבפנים, כבוש בחומץ או שלוק ברותחים, לבן, מנומר, עגול ככדור, או שעשאו על ידי הדפוס כמין בריה אחרת, פסול.
לט. אתרוג ה'תאום', ואתרוג בוסר, או אתרוג שעשאו על ידי דפוס בצורה המצויה באתרוג, כשרים.
מ. בימות החג שלאחר יום טוב ראשון, אף אתרוג החסר כשר, ואפילו אם נקבוהו עכברים, כל זמן שרובו קיים.
(ספר יוחסין)
