מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק ג (ג)

[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]

מא. שיעור אתרוג הקטן ביותר, כביצה. ואין לו שיעור למעלה, אלא אפילו אם צריך ליטלו בשתי ידיו, כשר.

מב. בשעת נטילת ארבעת המינים צריך האדם לאוחזם בידיו ממש, ללא חציצה, אמנם אגידה הנעשית לנוי, אינה חוצצת. וכן לקיחה על ידי בגד הטפל לידו, אינה חוצצת. וכן עלים ממיני ארבעת המינים, כגון עלי ההדס, אינם חוצצים.

מג. אסור להריח בחג הסוכות בהדס שיוחד לנטילת ארבעת המינים, אך מותר להריח באתרוג שיוחד לנטילה.

מד. מותר להריח בשבת בהדס המחובר לעץ, אך אסור להריח באתרוג המחובר לעץ, מחשש שיתלשנו כדי לאוכלו.

מה. בעת נטילת ארבעת המינים יש להחזיק בימין את הלולב עם ההדסים והערבות, שהם שלש מצוות, ובשמאל את האתרוג.

מו. מברכים 'על נטילת לולב', כיון שעץ הלולב, הדקל, הוא הגבוה מבין האילנות של ארבעת המינים.

מז. באמירת ההלל יש לנענע את ארבעת המינים ב'הודו לה" הראשון וב'הודו לה" האחרון, וב'אנא ה' הושיעה נא'.

מח. דרך הנענועים היא להוליך ולהביא להעלות ולהוריד, ובכל צד שמוליך מנענע שלש פעמים.

מט. אף שיש ליטול את הלולב בשחרית, מי שלא היה לו לולב יכול ליטלו כל היום, ואף שלא בשעת התפילה.

נ. מי שאינו יודע לקרוא את ההלל, אינו יכול לצאת ידי חובה משמיעת עבד כנעני, אשה או קטן, כיון שהם פטורים, אלא צריך לומר אחריהם. אך אם יהודי גדול אומר לפניו את ההלל, די בכך שישמע, ועונה על כל פרק 'הללויה'.

נא. מי שהתחייב בברכת המזון ואינו יודע לברך, יכול לצאת ידי חובה משמיעת בנו, עבדו הכנעני או אשתו.

נב. השומע את קריאת ההלל מחבירו, אף שיוצא ידי חובה גם אם ישמע בשתיקה, מצוה שיענה אחרי כל פרק 'הללויה', וכן מצוה שיענה אחריו ראשי פרקים.

נג. במקום שנוהגים לכפול פסוקים מסויימים בהלל, נוהגים כמנהג המקום.

נד. השומע את הלל מפי יהודי גדול, יכול לצאת ידי חובה בשמיעת חצי פסוק מדין שומע כעונה, ולומר בעצמו את חצי הפסוק השני.

נה. השומע ברכה מחבירו ומתכוין לצאת ידי חובה אינו צריך לענות 'אמן' לשם כך, אלא די בשמיעה כדי לצאת ידי חובה.

נו. הקונה מעם הארץ בשנת השמיטה לולב ואתרוג, ואינו רוצה שיגיעו דמי האתרוג לידי עם הארץ החשוד שלא ינהג בהם בקדושה כראוי, יקח ממנו את האתרוג במתנה, ויבליע לו בדמי הלולב (שאין בו קדושת שביעית) גם את דמי האתרוג.

נז. לפני ההלל יש לברך ברכה על קריאתו, ואילו הברכה שלאחר ההלל תלויה במנהגי המקומות.

נח. מעיקר דין התורה מצוות נטילת לולב נוהגת רק במקדש שבעה ימים, ובשאר המקומות רק ביום טוב ראשון, לאחר חורבן בית המקדש השני תיקן רבן יוחנן בן זכאי שבכל מקום ינטל הלולב שבעה ימים, זכר למקדש.

נט. מעיקר דין התורה, בזמן שאין בית המקדש קיים מותר לאכול מהתבואה החדשה מיד בבוקר ט"ז בניסן, לאחר שנחרב בית המקדש תיקן רבן יוחנן בן זכאי שאסור לאכול חדש במשך כל היום, מחשש שכאשר יבנה בית המקדש יזכרו האנשים שאכלו בשנה הקודמת חדש מיד בבוקר, ולא יידעו שכשבית המקדש קיים יש להמתין להנפת העומר כדי שיהא החדש מותר באכילה.

ס. ביום טוב הראשון צריך אדם ליטול ארבעת המינים השייכים לו לגמרי, אך בשאר הימים יכול הוא לצאת ידי חובה בלולב של חבירו, המושאל לו.

סא. מתנה על מנת להחזיר נחשבת מתנה, ולכן אם קיבל האדם מחבירו ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר יוצא הוא ידי חובתו, ועליו לקיים את התנאי ולהחזירם לאחר מכן לנותן.

סב. יורשים שעדיין לא חלקו בירושה, וקנו אתרוגים מהממון המשותף, אם יש אתרוג לכל אחד וממילא אינם מקפידים זה על זה, יכול כל אחד ליטול לו אתרוג אחד ויוצא בו ידי חובתו. אבל אם יש רק אתרוג אחד, וכל אחד רוצה ליטלו בעצמו, אין אחד מהם יוצא ידי חובתו.

סג. שני בני אדם שקנו לולב בשותפות, אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב ראשון, עד שיקנה לו שותפו את חלקו.