מסכת סוכה, פרק ד, משנה ח

משנה ח: הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה, כֵּיצַד, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בַּהַלֵּל וּבַשִּׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. סֻכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד, גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל, לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ, אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג:

משנה ח: שנינו במשנה לעיל 'הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה, שְׁמוֹנָה ימים', מבארת המשנה, כֵּיצַד, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בַּהַלֵּל וּבַשִּׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. 'סֻכָּה שִׁבְעָה', כֵּיצַד, לאחר שגָּמַר האדם מִלֶּאֱכוֹל, לֹא יַתִּיר [-לא יפרק] את סֻכָּתוֹ, שהרי כל היום עדיין חייבים במצוות סוכה, אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים הנאים מסוכתו לבית [בזמנם היו עושים את הסוכות בגגות הבתים] מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, שנראה כמכין את הכלים הנאים בביתו לכבוד סעודת ליל יום טוב האחרון.