גמרא
הגמרא מביאה ברייתא בענין האתרוג: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק שיש ליטול 'פְּרִי עֵץ הָדָר', ומלשון 'פרי עץ' יש ללמוד שכוונת התורה היא לעֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, הֲוֵי אוֹמֵר, זֶה אֶתְרוֹג. שואלת הגמרא, וְאֵימָא – שמא נאמר שהכוונה לפִּלְפְּלִין, שאף בהם טעם העץ והפרי שוים. משיבה הגמרא, לֹא אֶפְשָׁר – אי אפשר לקיים מצוה זו בפלפלין, דהֵיכִי לְיַעֲבֵיד – כיצד יעשה האדם, לִנְקֹט חֲדָא חֲדָא – אם יטול פרי אחד בלבד, לֹא מִינְכְּרָא לְקִיחָתָה – הרי אין הלקיחה ניכרת, לרוב קטנותו של הפרי. לִנְקֹט תְּרֵי אוֹ תְּלַת – ואם תאמר שיקח שנים או שלשה פירות ביחד, הרי 'פְּרִי' אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה פֵּירוֹת, הִלְכָּךְ [-ולכן] לֹא אֶפְשָׁר [אין כוונת הגמרא להסתפק באמת האם יש ליטול אתרוג או פרי אחר, שהרי לא יעלה על הדעת שיפול לחכמים ספק במצוה הנוהגת בכל שנה מימות משה רבינו ועד היום, אלא שמבררת הגמרא האם גם מלשון הפסוק עצמו, שנאמר בו 'פרי עץ הדר', ניתן להוכיח שהמצוה מתקיימת דוקא באתרוג (ריטב"א)].
משנה
משנתנו מונה פסולים שונים באתרוג, שמחמתם אינו נחשב 'הדר': עָלְתָה חֲזָזִית – כמו אבעבועות דקות עַל רֻבּוֹ של האתרוג, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ – החלק הבולט שבראש האתרוג, נִקְלַף – התקלף כל הקרום הדק שעל גבי האתרוג [אך אין הכוונה שנקלפה הקליפה העבה שלו, שאז אפילו בקילוף מועט הוא פסול], נִסְדַּק, נִקַּב – נעשה בו חור, וְחָסַר אפילו כָּל שֶׁהוּא מבשר האתרוג, פָּסוּל.
עָלְתָה חֲזָזִית רק עַל מִעוּטוֹ של האתרוג [במקום אחד, אך אם עלתה החזזית בשנים או שלשה מקומות, או שעלה בחוטמו, פסול], נִטַּל עֻקְצוֹ – החלק שבו מחובר האתרוג לעץ, נִקַּב וְלֹא חָסַר אפילו כָּל שֶׁהוּא, וגם אין זה נקב מפולש מעבר לעבר, כָּשֵׁר. אֶתְרוֹג הַשחור ככּוּשִׁי, פָּסוּל. הַיָרוֹק כְּכַרְתִי, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל.
גמרא
שנינו במשנה, 'נִיטְּלָה פִּטְמָתוֹ, פסול'. תָּאנֵי – שנה ברייתא זו רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר, נִיטְּלָה בּוּכְנָתוֹ [ולהלן יבואר הדין באופן זה].
מבאר הרי"ף את האמור במשנה, שנטלה פטמתו פסול: פֵּרוּשׁ 'פִּטְמָתוֹ' האמור במשנה היינו דַּד שֶׁל אֶתְרוֹג, וְהוּא חוֹטְמוֹ של האתרוג, בצד שאינו מחובר לעץ, כְּדִתְנַן – כפי ששנינו במשנה (עוקצין פ"ב מ"ג) 'פִּיטְמָא שֶׁל רִמּוֹן', וְהִיא שׁוֹשַׁנְתּוֹ, ובאופן זה האתרוג פסול.
וּפֵרוּשׁ 'בּוּכְנָתוֹ' האמור בברייתא, היינו קְצֵה הָעֵץ הַנָּתוּן בָּאֶתְרוֹג שֶׁהוּא תָּלוּי בּוֹ בָּאִילָן, וּבְעִקַּר החיבור של הָעֵץ באתרוג יש סְבִיבוֹתָיו כְּמִין אֲסִיתָא – כמו מכתשת, שבשר האתרוג שוקע שם, וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְנִמְצָא הָעֵץ יוֹצֵא מִתּוֹכָהּ כְּמוֹ בּוּכְנָא בָּאֲסִיתָא – כמו העֵלִי המונח במכתשת, וְאִם נֶעֱקַר האתרוג מִן אותו הָעֵץ התקוע בו שֶׁהוּא כמו בּוּכְנָתוֹ מֵעִיקָּרוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִמֶּנּוּ – מאותו העץ בָּאֲסִיתָא כְּלוּם, נִמְצָא מְקוֹמוֹ כְּמוֹ גּוּמָא שֶׁהוּא בָּאֲסִיתָא, וְנִרְאֶה כְּמוֹ נֶקֶב, וְחָסֵר, וּלְפִיכָךְ פָּסוּל. וְאִם נֶחְתַּךְ הָעֵץ המחובר לאתרוג מִלְּמַעְלָה כִּמְעַט – מעט למעלה מבשר האתרוג המכונה 'אסיתא', וְנִשְׁתַּיֵּיר מהעץ אפילו בשיעור כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאֲסִיתָא, כָּשֵׁר, וְזֶהוּ 'נִיטָּל עוּקְצוֹ' האמור במשנה שהוא כָּשֵׁר.
שנינו במשנה, 'נִקְלַף כו' פסול'. אָמַר רָבָא, הַאי אֶתְרוֹגָא דְאִיגְלִיד כַּאֲהִינָא סוּמְקָא – אתרוג שנקלף [הקרום הדק שלו] עד שנעשה אדום כתמר [כדרך כל הפירות הקלופים, שמאדימים], כָּשֵׁר. תמהה הגמרא, וְהָא תְּנָן – והרי שנינו במשנה, נִקְלַף פָּסוּל. מתרצת הגמרא, לֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא על דברי רבא, הָא – מה שאמרה המשנה שנקלף פסול, היינו בְּכוּלָּהּ – כשנקלף על האתרוג, והָא – דברי רבא, האומר שהנקלף כשר, היינו בְּמִקְצָתָהּ. ומבאר הרי"ף, אִם נִקְלַף כֻּלּוֹ וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִמֶּנּוּ כְּלוּם שאינו קלוף, פָּסוּל, וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מִקְּצָתוֹ שאינו קלוף, כָּשֵׁר, כְּמוֹ שמצאנו לגבי דיני טריפות בדין הַגְּלוּדָה, והיינו בהמה שנקלף כל עורה, שהיא טריפה, שֶׁמִּקְצָת מַתִּיר בָּהּ – שאם נשאר בה מקום, אפילו מועט, שאינו קלוף, הרי היא מותרת, כמבואר במסכת חולין (נה:).
עוד שנינו במשנה, 'נִקַּב וחסר כל שהוא, פסול'. תָּאנֵי – שנה עוּלָא בַּר חֲנִינָא, אם נִקַּב האתרוג נֶקֶב מְפוּלָּשׁ, העובר מצד לצד, שיעורו אפילו בְּמַשֶּׁהוּ. ואם ניקב נֶקֶב שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ, שיעור בִּכְאִיסָּר – מין מטבע.
עוד שנינו במשנה, 'עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִיעוּטוֹ וְכוּ' כשר'. אָמַר רַב חִסְדָּא, לֹא שָׁנוּ דין זה, שאין החזזית פוסלת כשהיא במיעוטו של האתרוג, אֶלָּא כשהיא בְּמָקוֹם אֶחָד, אֲבָל אם היא נמצאת בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, הֲוָה לֵיהּ כִּמְנוּמָּר – נראה האתרוג כמי שיש בו חברבורות, וּפָסוּל. אָמַר רָבָא, וּבְחוֹטְמוֹ – אם החזזית נמצאת בחלקו העליון של האתרוג, במקום שמתחיל להשתפע וכלפי מעלה, אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל, כיון ששם מתבונן האדם ביותר, וניכרת החזזית שבו, ואין זה 'הדר'.
© כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי הלכות ביום'.
