מסכת סנהדרין, פרק יא, משנה ה

משנה ה: נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ:
נְבִיא הַשֶּׁקֶר, הוא הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע כלל מה', וְכן האומר בנבואה מַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, אף שזו נבואת אמת, אלא שנאמרה לנביא אחר, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ – אינו אומר את הנבואה שאמר לו ה' לומר, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא – מסרב לעשות את ציווי הנביא שאומר לו בנבואה, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ ועשה בהיפך מנבואתו, מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ'.