יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ה, משנה א2

המשך משנה א: דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.

להבנת המשך המשנה יש להקדים כמה הקדמות: א. דין דם נדה, המטמא את האשה, נאמר בתורה רק לגבי בת ישראל, ולא לגבי נכרית. ב. חכמים גזרו טומאה על כל הגויים, בין זכרים ובין נקבות, שיהיו כזבים, ולכן גם רוק או מי רגלים שלהם טמאים מדרבנן. ג. כל בת ישראל שילדה זכר וטבלה לאחר שבעה ימים, או שילדה נקבה וטבלה לאחר ארבעה עשר יום, מכאן ואילך דם נידותה אינו טמא אלא הוא 'דם טוהר' [עד מלאת ארבעים יום ללידת זכר, או שמונים יום ללידת נקבה]. ד. מצורע או מצורעת, כשם שגופם טמא, כך רוק ומי רגלים הפורשים מהם, טמאים.

דַּם נדה של נָכְרִית, שמן התורה אינו מטמא כלל, וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת – מצורעת שילדה וטבלה לאחר שבעה ימים לזכר או ארבעה עשר לנקבה, וראתה דם, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, ולגבי נכרית הטעם הוא כיון שחששו שאם יהיה הדין שגם דם נידתה טמא, יחשבו שטומאתה מדאורייתא ויבואו לשרוף קדשים שנגעה בהם, ולכן עשו היכר בדבר, ואמרו שרק רוק ומי רגלים, שהם דברים המצויים תמיד, טמאים בה, אבל דם נדתה, שאינו מצוי תמיד, אינו מטמא בנכרית. ולגבי דם טהרה של מצורעת טעמם הוא כיון שהם סוברים שדין המצורעת הוא כדין כל אשה, שהדם שהיא רואה בימים אלו אינו מטמא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בין דם נדה נכרית ובין דם טהרה של מצורעת, מטמא כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ, ולגבי נכרית הטעם הוא כיון שהגם שדם נדתה טמא לא יבואו לטעות ולחשוב שטומאתה מדאורייתא, כיון שגם רוקה ומי רגליה מטמאים רק כשהם לחים, ולא כשהם יבשים, ואילו היתה טומאתם מן התורה, היו מטמאים גם יבשים, ודי בהיכר זה כדי שלא יבואו לטעות ולסבור שטומאתה מדאורייתא. ולגבי דם טהרה של מצורעת סוברים הם ששונה דינה משאר יולדת, כיון שריבתה התורה את דם טהרתה בכלל שאר מעיינותיה של המצורעת, וכשם שרוקה ומי רגליה טמאים, כך גם 'דם טוהר' שלה טמא.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)