יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ו, משנה ג1

משנה ג: כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא מְטַהֲרִים. עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, רַבִּי נְחוּנְיָא מְטַמֵא, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֲרִין. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הֶחָי. אָמַר לָהֶם, מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם. מָה הַמֵּת כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו יִהְיֶה טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ, לֹא. אִם טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, תְּטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ הֵימֶנּוּ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא, מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הֶחָי. אָמַר לָהֶם, מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם. מָה הַמֵּת עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם טִמֵּאתָ עֶצֶם כַשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, תְּטַמֵא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ.

משנה ג: להבנת משנתנו יש להקדים כמה הקדמות בדיני טומאה וטהרה: א. אבר שנחתך מאדם חי דינו כמת עצמו לענין טומאה, בין לגבי טומאת מגע ומשא ובין לענין טומאת אהל. ב. אבר אדם – בין מן החי ובין מן המת – מטמא מדין 'אבר' רק אם יש בו עצם, אך הבשר לבדו אינו מטמא טומאת אבר. ואם היה זה בשר שפרש מהמת, ויש בו כזית, הרי הוא מטמא. ג. עצם מהמת בשיעור 'עדשה' מטמאת במגע ובמשא, אך לא באהל, ועצם מהחי בשיעור זה אינה מטמאת.

אבר שנחתך מאדם חי מטמא כמת עצמו, במגע ובמשא ובאהל, ואילו בשר שפרש מאדם חי, אינו מטמא, אמנם אם היה זה כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שהאבר עצמו טמא, ועתה פרשה ממנו חתיכת בשר בשיעור כזית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא מְטַהֲרִים.

עֶצֶם בשיעור כַּשְּׂעוֹרָה [שאילו היה פורש ממת היה מטמא], הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי של האדם, רַבִּי נְחוּנְיָא מְטַמֵא, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֲרִין.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה רָאִיתָ – מדוע אתה סובר שיש לְטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הֶחָי, והלא כזית בשר הפורשת מאדם חי בעצמו אינה מטמאת, ומדוע אתה סובר שאם פרשה אותה חתיכת בשר מאבר שנחתך מאדם חי, הרי היא מטמאת. אָמַר לָהֶם רבי אליעזר, מָצִינוּ שיהא דינו של אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם, שהרי אבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל, כמת ממש, ואם כן יש ללומדם זה מזה, מָה הַמֵּת עצמו, כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי, כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו יִהְיֶה טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ החולקים עליו, לֹא – אין הדימוי נכון, אִם טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, הרי הטעם לכך הוא כיון שמצינו במת חומרא אחרת, שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וכי מחמת דימוי זה תְּטַמֵּא כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שלא החמירה בו התורה כל כך, שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ הֵימֶנּוּ, וכפי שסובר רבי אליעזר בעצמו.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא, מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הֶחָי, והרי גם לדבריך עצם כשעורה הפורשת מאדם חי אינה מטמאת, ומדוע כשפרשה מאבר שנחתך מן החי הרי היא מטמאת. אָמַר לָהֶם, מָצִינוּ שיהא דינו של אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם, ואם כן יש ללומדם זה מזה, מָה הַמֵּת, עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי, עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ החולקים עליו, לֹא – אין הדימוי נכון, לפי שאִם טִמֵּאתָ עֶצֶם כַשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, הרי זה לפי שהחמירה בו התורה בענין אחר, שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וכי מפני כך תְּטַמֵא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, והלא אינו חמור כמת, שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ כַזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וכפי שסובר רבי נחוניא בעצמו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)