מסכת עירובין, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, יְמַעֵט. וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט:

פרק א, משנה א: הקדמה להבנת עניני המשניות שלפנינו: כל מבוי שהוא סגור משלשת צדדיו בחצרות או במחיצות מותר מן התורה לטלטל בו, אבל חכמים אסרו לטלטל בו, וכן להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד [אבל לגבי הוצאה ממנו לרשות הרבים נחלקו הראשונים אם אסור  מהתורה או מדברי חכמים], וגם עירוב לא מועיל לו, אלא אם כן התקינו בפתח המבוי לחי או קורה, שאז אפשר לטלטל בו על ידי עירוב. משנתנו מבארת היכן הוא מקום הנחת הקורה.

מָבוֹי שהכשירוהו על ידי קורה המונחת מעל פתחו, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – שהונחה קורתו למעלה מעשרים אמה, יְמַעֵט – ינמיך את גובהה, שלא תהיה גבוהה יותר מעשרים אמה מהקרקע, כיון שהטעם שהנחת הקורה מועילה הוא כיון שעל ידי זה יש היכר וסימן לעוברים ושבים שאסור לטלטל מהמבוי לרשות הרבים או מרשות הרבים למבוי, ולמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת, ומתוך כך יבואו להוציא ממנו לרשות הרבים או מרשות הרבים אליו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ למעט, כיון שהוא סובר שהקורה המונחת על פתח המבוי נחשבת כ'מחיצה', וכאילו הכניסה למבוי סגורה בשער, ולכן אף שהקורה גבוהה מעשרים אמה ואין העין שולטת בה, אין בכך חסרון, ומותר לטלטל במבוי.

דין נוסף: וּפתח מבוי הָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אין הקורה מועילה לתקנו, כיון שמתוך רוחבו אינו נראה כ'פתח' אלא כפירצה, ואין הקורה המונחת על גבו מועילה כדי שייראה כפתח, יְמַעֵט את רוחבו, ואז תועיל הקורה המונחת על גבו להתירו. [בגמרא מבואר שאף בדין זה חולק רבי יהודה, ולדעתו כיון שקורה מועילה משום שנחשבת כמחיצה, ממילא היא מועילה אף בפתח הרחב מעשר אמות]. וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, והיינו שני קורות משני צידי הפתח [-לְחָיַיִם] וקורה על גביהן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט, כיון שצורת הפתח מחשיבה אותו כפתח אף כשהוא רחב יותר מעשר אמות.