מסכת עירובין, פרק א, שיעור 4

אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, לֶחִי, שהועמד בפתח המבוי, הַבּוֹלֵט מֵעבר לדָפְנוֹ שֶׁל המָבוֹי [להלן יבואר הביאור באופן זה], אם בליטתו היא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי – נחשב הוא כ'לחי' העומד בפני עצמו ומתקן את המבוי, וְאֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ, אך אם הוא בולט אַרְבַּע אַמּוֹת או יותר, נִדּוֹן מִשּׁוּם מָבוֹי – נחשב אותו לחי ככותל המבוי, וְצָרִיךְ לֶחִי אַחֵר כדי לְהַתִּירוֹ בטלטול.

אומר הרי"ף: הָא שְׁמַעְתָּא – סוגיא זו, חֲזֵינָא בָּהּ תְּרֵין פֵּרוּשֵׁי דְּלֹא דַּיְיקֵי – ראינו בה שני פירושים שאינם מדוייקים, מִשּׁוּם דְּאִית בְּהוּ פִּרְכָא – כיון שיש עליהם קושיות, וּלְהָכִי לֹא כַּתִיבְנָא לְהוּ – ולכך לא כתבנו אותם כלל. וְהָכִי פֵּירוּשָׁא – וכך הוא הפירוש הנכון, לֶחִי הַבּוֹלֵט מִדָפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ עַל פִּי – בפתח הַמָּבוֹי כֹּתֶל רְבִיעִי המָשׁוּךְ [-שאורכו נמשך] כְּלַפֵּי רָחְבּוֹ של המבוי, והוא סוגר חלק מפתח המבוי, אִם אֵינוֹ מָשׁוּךְ – אם אין אורכו של כותל זה אֶלָּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי – נחשב הוא כ'לחי', לְפִי שֶּׁאֵין בּוֹ שִׁיעוּר מֶשֶׁךְ מָבוֹי, וכפי שהתבאר שאורך מבוי הוא לכל הפחות ארבע אמות, ובבליטה זו אין אורך של ארבע אמות, לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ הַמָּבוֹי לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ, אלא בליטה זו העומדת בצד המבוי ובולטת לתוך רוחב הפתח, נחשבת 'לחי'.

וְאִם יֵשׁ בּוֹ – באותו חלק הבולט, אורך אַרְבַּע אַמּוֹת, שזהו שִׁיעוּר מֶשֶׁךְ מָבוֹי, אֵינוֹ נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, אֶלָּא נִדּוֹן כִּ[שְׁאָר] כָּתְלֵי מָבוֹי, והרי זה ככותל רביעי למבוי [אך אין הוא סוגר את כל רוחב הפתח, שהוא רחב יותר מארבע אמות], ועדיין אין לחי לפתח המבוי, וְנמצא שפִתְחוֹ שֶׁל מָבוֹי הֲרֵי הוּא עוֹמֵד בְּלֹא לֶחִי, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ.

עתה מברר הרי"ף את מקום הנחת הלחי הנוסף, באופן שהבליטה רחבה ארבע אמות או יותר, ואינה נחשבת כלחי: וְאוֹתוֹ לֶחִי, מוֹקִים לֵיהּ בְּאִידָךְ גִּיסָא – צריך להעמידו בצד השני, שכנגד הבליטה, כדי שיהא ניכר שהניח שם לחי. אִי נַמִי – אפשרות נוספת, מוֹקִים לֵיהּ בַּהֲדֵיהּ [דְּהַהוּא קַמָּא] – שיעמידנו באותו צד של הבליטה הראשונה, וּמַטְפֵי בֵּיהּ פּוּרְתָּא עַל פּוּתְיֵיהּ דְּקַמָּא – ומוסיף ברוחב הלחי החדש מעט יותר מאותה בליטה, אוֹ דְּמַבְצִיר בֵּיהּ פּוּרְתָּא מִפּוּתְיֵיהּ דְּקַמָּא – או שממעט מעט ברוחב הלחי השני, מרוחב הבליטה, כִּי הֵיכִי דְּלִיהֱוֵי לֵיהּ הֵיכֶּרָא – כדי שיהא היכר בדבר שאין הלחי חלק מהבליטה, אלא דבר בפני עצמו, המתיר את המבוי כולו.