מסכת עירובין, פרק ב, שיעור 24

במשנתנו הובאו שתי מחלוקות תנאים: א. נחלקו בענין גינה וקרפף שלא הוקפו לדירה, מתי הן מותרות בטלטול, לרבי יהודה בן בבא יש צורך שיהא בהן שומירה, בית דירה [וכגון שאינה דירה קבועה או שלא נעשה ההיקף מתחילתו לצורך דירה זו], או שתהא סמוכה לעיר. לרבי יהודה די בכך שיש בה בור שיח או מערה. ולרבי עקיבא אפילו אם אין בה כלום. ב. וכן נחלקו בענין גודל החצר הראויה להיות מותרת בטלטול, לרבי יהודה צריך שתהא מרובעת, לרבי אליעזר [על פי מסקנת הגמרא] יש צורך שלא יהא האלכסון יותר מפי שנים מהרוחב, ולרבי יוסי יכול האורך להיות פי שנים מהרוחב, אבל לא יותר. הגמרא מביאה עתה את פסק ההלכה של שמואל בשתי מחלוקות אלו: אִיתְמָר – נשנתה מימרא זו בבית המדרש, אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, במחלוקת השניה שבמשנתנו, לגבי גודל החצר, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, שכשרה גם אם האורך הוא פי שנים מהרוחב. וְרַב בֵּיבַי, אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל, לגבי המחלוקת הראשונה, הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שאפילו אין בה כלום, אף לא בור שיח או מערה, מותרת היא בטלטול. וְתַרְוַיְהוּ לְקוּלָּא – ושני הפסקים הללו הם כדעת המקילים במשנתנו. וּצְרִיכָא – והוצרך שמואל לפסוק את ההלכה בשתי המחלוקות, ואין ללומדם זה מזה, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן – שאם היה שמואל משמיענו רק שהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה אֲמֵינָא – היינו יכולים לסבור שאמנם חצר שאורכה פי שנים ברוחבה ראויה לטלטול, אך זהו עַד דְּאִיכָּא – רק אם יש בחצר שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵּית דִּירָה, וכדברי רבי יהודה בן בבא, קָא מַשְׁמַע לָן – לכך השמיענו שמואל שהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שאפילו אם אין בה כלום, מותרת בטלטול. וְאִי אָמַר שמואל רק שהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שאין צורך שיהא בחצר שומרה או בית דירה, הֲוָה אֲמֵינָא – היינו יכולים לסבור שאם החצר אָרִיךְ וְקָטִין – ארוכה וצרה, שאורכה או אלכסונה יותר מרוחבה, לֹא – אסורה בטלטול, וכדעת רבי יהודה או רבי אליעזר, קָא מַשְׁמַע לָן – לכך הוצרך שמואל להשמיענו את ההלכה אף בנידון זה, ולומר שהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דַּאֲפִילוּ אָרִיךְ וְקָטִין.

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל, קַרְפָּף – מקום מוקף מחוץ לעיר ששומרים בו עצים, ששטחו הוא יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, והיינו יותר ממאה אמה על חמישים אמה, שֶׁלֹּא הֻקַּף לְשֵׁם דִּירָה [שאילו הוקף לשם דירה, אפילו בשטח גדול יותר מותר בטלטול] שבזה הדין שאפילו אם אחר כך בנה בו דירה או פתח לו פתח מדירה הסמוכה לו אינו מועיל כיון שלא הוקף מתחילה לשם כך, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה כדי להתיר לטלטל בו, פּוֹרֵץ בּוֹ פִּרְצָה רחבה יָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, וְגוֹדְרוֹ מחדש באותו מקום פרוץ, וּמַעֲמִידוֹ עַל עֶשֶׂר אמות לְשֵׁם דִּירָה, וְדַיּוֹ – ודי בכך כדי להתירו [ואינו צריך לגדור את כל הפירצה, אלא די בכך שממעטה מעשר אמות], כיון דְּקודם לכן בטל ממנו שם היקף מחמת הפירצה של העשר אמות, ועתה שגדרה לשם דירה, דָמֵי כְּאִלּוּ הֻקַּף כֻּלּוֹ לְדִירָה, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ, דְהָוְיָא לֵיהּ כְּחָצֵר – כיון שהוא נחשב כחצר.