מסכת עירובין, פרק ג, משנה ה

משנה ה: מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר, אִם בָּאוּ גוֹיִם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא בָאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן, לִמְקוֹם שֶאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לִמְקוֹם שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ:

משנתנו מבארת שרשאי האדם להניח עירוב על תנאי, וכן רשאי להניח כמה עירובי תחומין, לכמה צדדים, ולהתנות שרק אחד מהם יחול, כפי תנאו: מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ – רשאי אדם להניח עירוב תחומין, ולהתנות שיחול רק באופן מסויים, וכגון שחושש שיבואו גויים לעירו ויצטרך לברוח מהם, ואינו יודע מאיזה צד יבואו, או שיודע שיבא חכם בשבת ורוצה לצאת לקראתו, אך אינו יודע מאיזה צד יבוא, מניח שני עירובים, אחד בסוף אלפיים אמה ממזרח העיר, ואחד בסוף אלפיים אמה ממערבה, ומתנה וְאוֹמֵר, אִם בָּאוּ [-אם יבואו] עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִן הַמִּזְרָח, יהא עֵירוּבִי לְמַעֲרָב, כדי שאוכל לברוח לשם, ואם באו עובדי כוכבים מִן הַמַּעֲרָב, יחול עֵירוּבִי לְמִזְרָח, ואִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן – ממזרח וממערב, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ, והעירוב שבאותו צד שארצה, יחול. לֹא בָּאוּ – אם לא יבואו עובדי כוכבים לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, לא יחול שום עירוב, כדי שלא יהיה מוגבל להלך רק לצד אחד, אלא הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי, ואוכל להלך מסוף העיר והלאה אלפיים אמה לכל צד שארצה, ומועיל תנאו. וְכן יכול להתנות ולומר, אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח לעיר, מחוץ לתחום, וארצה ללכת ללמוד ממנו תורה, יהא עֵירוּבִי לְמִזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב, יהא עֵירוּבִי לְמַעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן – יבואו שני חכמים, אחד ממזרח ואחד ממערב, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ, ובאותו צד יחול עירובי. לֹא בא לְכָאן וְלֹא לְכָאן – לא יבא כלל חכם בשבת, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי, ולא יחול שום עירוב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם באו שני חכמים, אחד למזרח ואחד למערב, והָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, שבודאי כשהניח את העירוב היתה דעתו ללכת למקום רבו. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ.