מסכת עירובין, פרק ד, משנה ב

משנה ב: פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן מֻתָּרִים אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁכָה:

משנתנו מביאה מעשה נוסף שאירע לרבן גמליאל וחבריו בשבת: פַּעַם אַחַת באו רבן גמליאל וחבריו בספינה, ולֹא נִכְנְסוּ לַנָּמֵל עַד שֶׁחָשֵׁכָה – אחר ששקעה החמה בליל שבת, אָמְרוּ לוֹ החכמים לְרַבָּן גַמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד – האם מותר לנו לרדת מהספינה ליבשה, או שדיננו כמי שבא בשבת מחוץ לתחום, שאסור לו להלך יותר מארבע אמות (וכאן אין הנידון לגבי הליכה בתוך הספינה, שהתיר רבן גמליאל במשנה הקודמת, אלא לצאת מהספינה לגמרי, שזה מותר רק אם היו בתוך התחום בכניסת השבת). אָמַר לָהֶם רבן גמליאל, מֻתָּרִים אַתֶּם לרדת ליבשה, כיון שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל במשקפת, וְראיתי שהָיִינוּ בְּתוֹך הַתְּחוּם של אלפיים אמה מהעיר עַד שֶׁלֹא חֲשֵׁכָה – קודם שנכנסה שבת, ונמצא שלא יצאנו בשבת מחוץ לתחום.