מסכת עירובין, פרק ד, משנה ח

משנה ח: אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי, זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיוֹת:

משנתנו ממשיכה בנידון של המשנה הקודמת, לגבי מי שחשכה לו בדרך. אִם אֵינוֹ מַכִּיר אילן או גדר מסוימים, שיוכל לקנות שם שביתתו, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּהַלָכָה זו, וְאָמַר 'שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי', זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ – קנה שביתה במקום שבו הוא נמצא עתה, ויש לו אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, ואותן אלפיים אמה עֲגֻלּוֹת הן, כלומר, לכל צד שילך יש לו אלפיים אמה, דִבְרֵי רַבִּי חַנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וַחַכָמִים אוֹמְרִים, אלפיים אמה מְרוּבָּעוֹת הן, כְּטַבְלָא מְרוּבַּעַת, שכל צלע של אותו מרובע הוא ארבעת אלפים אמה, כְּדֵישֶׁעל ידי זה יְהֵא נִשְׁכַּר לַזָוִיוֹת, והיינו הפינות של אותו מרובע, שלדעת רבי חנינא בן אנטיגנוס אינו רשאי להלך בהם, כיון שהם מחוץ לעיגול של אלפיים אמה, ואילו לדעת חכמים מהלך אף בהם, כיון שמחשבים את אותם אלפיים אמה בריבוע, ונמצא שרשאי להלך מרחק של אלפיים ושמונה מאות אמה לצד שירצה.