מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 51

גמרא

שנינו במשנה, 'אמר רבי שמעון, למה הדבר דומה, לשלש חצרות הפתוחות' וכו'. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, זוּ דִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַבָל חַכָמִים אוֹמְרִים, 'רְשוּת אַחַת מִשְׁתַּמֶשֶׁת עִם שְׁתֵּי רְשוּיוֹת, וְאֵין שְׁתֵּי רְשוּיוֹת מִשְׁתַּמְשוֹת עִם רְשוּת אַחַת', ומבאר הרי"ף, כְּלוֹמַר, החצר הָאֶמְצָעִית מִשְׁתַּמֶשֶׁת עִם הַחִיצוֹנוֹת, ורשאית להכניס לתוכן חפצים שלה, וְאֵין הַחִיצוֹנוֹת מִשְׁתַּמְשוֹת עִם הָאֶמְצָעִית, מחשש שיעברו החפצים מהחצר הראשונה לחצר האחרונה, דרך האמצעית. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, לְדִבְרֵי חַכָמִים שְׁלָשְׁתָּן אַסוּרוֹת, ואף האמצעית אינה מכניסה משלה לשתי החצרות האחרות, ואף שעירבו ביניהן, מחשש שיעברו החפצים למקום אסור.

אָמַר רַב חָמָא בַּר גוּרְיָא, אָמַר רַב, הַלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, ששתי החצרות מותרות להוציא ולהכניס לאמצעית, וכן האמצעית מותרת עמהן, ורק שתי החיצוניות אסורות זו בזו.

משנה

משנתנו מבארת שיכול אדם לקנות לו שביתה אף במקום שאינו נמצא בו בשעת בין השמשות, ואף שלא הניח שם מאכל: מִי שֶׁהָיָה בָּא [-מהלך] בַּדֶּרֶך, וְחָשְׁכָה לוֹ – ועמדה השמש לשקוע, ויש ממקומו ועד ביתו יותר מאלפיים אמה, ואם תהא שביתתו במקום בו הוא נמצא עתה לא יוכל ללכת עד ביתו בשבת, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר שיכול הוא להגיע אליהם קודם כניסת השבת, אלא שהוא עייף ואין בו כח להלך עד שם קודם השבת, ואילן או גדר אלו נמצאים בתוך אלפיים אמה למקומו, ובתוך אלפיים אמה לביתו, וְאָמַר 'תְּהֵא שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו', לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שאין מובן מלשונו היכן בדיוק רצונו לקנות שביתה, שהרי 'תחתיו' יכול להתפרש בכל ארבע אמות מתוך כל השטח שתחת האילן, ובגמרא יבואר להיכן רשאי הוא להלך. אך אם אמר 'שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָרוֹ', כלומר במקומו של גזע האילן, שהוא מקום מסויים, קנה שביתה בעיקרו של האילן, והרי הוא מְהַלֵּך מִמְקוֹם רַגְלָיו עַד עִיקָרוֹ אפילו אַלְפַּיִם אַמָּה, וּממשיך להלך מֵעִיקָרוֹ עַד בֵּיתוֹ אפילו אַלְפַּיִם אַמָּה, נִמְצָא שאותו אדם מְהַלֵּך מִשֶׁחַשֵכָה – לאחר שנכנסה השבת, אפילו אַרְבַּעַת אַלָפִים אַמָּה.

וְאִם אֵינוֹ מַכִּיר אילן או גדר מסוימים, שיוכל לקנות שם שביתתו, אוֹ שאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּהַלָכָה זו, וְאָמַר 'שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי', זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ – קנה שביתה במקום שבו הוא נמצא עתה, וְיֵש לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, ואותן אלפיים אמה עַגוּלוֹת הן, כלומר, לכל צד שילך יש לו אלפיים אמה, דִבְרֵי רַבִּי חַנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וַחַכָמִים אוֹמְרִים, אלפיים אמה מְרוּבָּעוֹת הן, כְּטַבְלָא מְרוּבַּעַת, שכל צלע של אותו מרובע הוא ארבעת אלפים אמה, כְּדֵי שֶׁעל ידי זה יְהֵא נִשְׁכַּר אֶת הַזָוִיוֹת, והיינו הפינות של אותו מרובע, שלדעת רבי חנינא בן אנטיגנוס אינו רשאי להלך בהם, כיון שהם מחוץ לעיגול של אלפיים אמה, ואילו לדעת חכמים מהלך אף בהם, כיון שמחשבים את אותם אלפיים אמה בריבוע, ונמצא שרשאי להלך מרחק של אלפיים ושמונה מאות אמה לצד שירצה.