יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת ערכין, פרק ה, משנה ב

משנה ב: דְּמֵי יָדִי עָלַי, שָׁמִין אוֹתוֹ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְיָד, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְּלֹא יָד. זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין. וְחֹמֶר בַּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים כֵּיצַד, הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וָמֵת, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, דָּמַי עָלַי וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. עֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי עָלַי, לֹא אָמַר כְּלוּם. עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵדִי עָלַי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

משנה ב: הנודר ממון להקדש ואומר 'דְּמֵי יָדִי עָלַי', שָׁמִין אוֹתוֹ – אומדים את שוויו של אותו אדם, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה להמכר כעבד בְיָד, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְּלֹא יָד, וההפרש בין שני המחירים הוא דמי ידו, ונותן דמים אלו להקדש. ודין זֶה, שיכול האדם להתחייב להקדש את דמי אחד מאבריו, הוא חֹמֶר שיש בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין, כיון שהמעריך את ידו או את רגלו אין בדבריו כלום, ורק אם העריך את כל גופו, או שהעריך אבר שהנשמה תלויה בו, חייב בערך הכתוב בפרשה. וְחֹמֶר בַּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים כֵּיצַד – ומה היא החומרה שיש בערכין יותר מבנדרים, שהָאוֹמֵר 'עֶרְכִּי עָלַי', ועמד לפני הכהן שיעריכנו, וָמֵת קודם שנתן את ערכו, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין את הממון מירושת המת, מאחר והערך הוא סכום קצוב. ואילו האומר 'דָּמַי עָלַי', וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין – אין היורשים צריכים לתת את דמיו, לפי שנדרו היה לתת כפי שישומו בית דין את שוויו, וכיון שלא שמו את שוויו בחייו, אי אפשר לשומו עתה, לפי שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים.

האומר עֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי עָלַי, לֹא אָמַר כְּלוּם, כיון שלא נתנה התורה ערך אלא לאדם שלם. אך אם אמר עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵדִי עָלַי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ, כיון שבאברים אלו תלוי קיומו של כל הגוף, והרי זה כאילו אמר ערכי עלי. זֶה הַכְּלָל, אם התחייב בערכו של דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)