יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת ערכין, פרק ה, משנה ו

משנה ו: חַיָּבֵי עֲרָכִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א), לִרְצוֹנוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי:

משנה ו: חַיָּבֵי עֲרָכִים – מי שנדר לתת להקדש את ערכו, ואינו נותן, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן – הגזברים של הקדש נוטלים ממנו משכון, ועל ידי זה מכריחים אותו לתת את נדרו. אבל חַיָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, כיון שקרבנות אלו באים לכפר על האדם, אינו משתהה מלהביאם. אבל חַיָבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, כיון שאין זה קרבן חובה גמור הבא על חטא [הגם שהעולה מכפרת על מצוות עשה, מכל מקום אין זה קרבן חובה], מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה, ואם הביא קרבן בעל כרחו אין מתכפר לו, שֶׁנֶּאֱמַר 'לִרְצוֹנוֹ', כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי, ונחשב הדבר שהביאו לרצונו. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים, שצריך האדם לתת את הגט מרצונו, ואם אינו רוצה אלא בית דין פוסקים שחייב הוא לתת גט, כּוֹפִין אוֹתוֹ דייני ישראל עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי [ובביאור דבר זה, כיצד מועילה אמירת 'רוצה אני' להחשיב את המעשה כנעשה מרצונו, הגם שכפו אותו לומר כן, ביאר הרמב"ם (הלכות גירושין פ"ב ה"כ): 'ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס, בין ביד גוים בין ביד ישראל, שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו'].

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)