יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת ערכין, פרק ח, משנה ה

משנה ה: הַמַּחֲרִים בְּנוֹ, וּבִתּוֹ, עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ, אֵינָן מֻחְרָמִים, שֶׁאֵין אָדָם מַחֲרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, אֵינָן מַחֲרִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֲנִים אֵינָן מַחֲרִימִין, שֶׁהַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם. הַלְוִיִּם מַחֲרִימִים, שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶן. רַבִּי אוֹמֵר, נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּקַּרְקָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כהּ), כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם. וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּמִּטַּלְטְלִים, שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם:

משנה ה: הַמַּחֲרִים את בְּנוֹ וּבִתּוֹ, או את עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ – שדה שקנה מאדם אחר, ועתידה לחזור לאותו אדם בשנת היובל, אֵינָן מֻחְרָמִים, והטעם לכך, לפי שֶׁאֵין אָדָם מַחֲרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, ובניו של האדם, ואף עבדיו העבריים, ושדה שקנה מחבירו עד שנת היובל, אינם נחשבים כשלו, אף שיש לו זכות להשתמש בהם לתקופה מסוימת.

כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, אֵינָן מַחֲרִימִין את נכסיהם כלל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֲנִים אֵינָן מַחֲרִימִין, כיון שֶׁהַחֲרָמִים של כל אדם הרי הם שֶׁלָּהֶם, והרי הכהן המחרים זוכה מיד בחרם של עצמו, ולכן אין בדבריו כלום, אך הַלְוִיִּם מַחֲרִימִים, כיון שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶן, והרי הם כשאר ישראל לענין זה.

רַבִּי אוֹמֵר, נִרְאִין [-מסתברים] דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, האומר שכהנים ולויים אינם מחרימים כלל, אף לדעת רבי שמעון, בַּקַּרְקָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי ערי ומגרשי הלויים (ויקרא כה לד) 'כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם', ואם נאמר שיכולים הם להחרים קרקעות אלו, לא יהיו הם להם אחוזת עולם, וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, שאמר שהלויים יכולים להחרים, נראים בַּמִּטַּלְטְלִים, לפי שֶׁאֵין הַחֲרָמִים שֶׁלָּהֶם – של הלויים, ולכן יכולים הם להחרים.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)