מסכת ערכין, פרק ט, משנה א

פרק ט, משנה א: הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל, אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאוֹל פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה), בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וִירָקוֹן אוֹ שְׁבִיעִית, אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ, עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מְכָרָה לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים:

פרק ט, משנה א: הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל – בזמן שהיובל נוהג, אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאוֹל את השדה מהקונה פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים מזמן הקניה, אלא צריכה השדה להיות ברשות הקונה לפחות שתי שנים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) 'בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ', ולשון 'שני' משמעותה לכל הפחות שנתיים.

הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וִירָקוֹן, שלא עלתה התבואה יפה, אוֹ שהיתה זו שנת שְׁבִיעִית שאין עובדים בקרקע כלל, אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן של שתי השנים. אבל אם היתה זו שנה הראויה לזריעה, ונָרָהּ – חרשה אך לא זרעה, אוֹ הוֹבִירָהּ – השאירה שדה בור, שלא חרשה כלל, עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, כיון שהיתה זו שנה הראויה לזריעה, והוא הפסיד לעצמו. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, מְכָרָה לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלשׁ תְּבוּאוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים, ואף על פי כן אין די בפחות משתי שנים, כיון שאין מחשבים זאת לפי מספר תבואות אלא לפי מספר שנים.