מסכת ערלה, פרק ב, משנה טו
משנה טו: תְּבָלִין שֶׁל תְּרוּמָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּפְלוּ בַּקְּדֵרָה, לֹא בָאֵלוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בָאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל, וְנִצְטָרְפוּ וְתִבְּלוּ, אָסוּר לְזָרִים וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים:
משנה טו: משנתנו מביאה נידון נוסף התלוי במחלוקתם של חכמים ורבי שמעון, האם כמה שמות של איסורים שונים מצטרפים לאסור מאכל אחר: תְּבָלִין שֶׁל תְּרוּמָה, המותר לכהנים ואסור לזרים, וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם האסור לכל אדם, שֶׁנָּפְלוּ בַּקְּדֵרָה, לֹא בָאֵלוּ לבדם יש כְדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בָאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל, וְנִצְטָרְפוּ וְתִבְּלוּ, אָסוּר לְזָרִים, כיון שעבורם כל התבלינים אסורים, וסוברים חכמים כשיטתם לעיל (משנה י) שכמה תבלינים שכל אחד אסור באיסור אחר מצטרפים לאסור את כל התבשיל, וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים, כיון שתרומה מותרת להם, ואילו בתבלין של כלאי הכרם לבדו אין כדי לתבל את כל הקדירה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר גם לְזָרִים וְגם לַכֹּהֲנִים, וכשיטתו לעיל (שם) שכמה תבלינים האסורים באיסורים שונים אינם מצטרפים לאסור את התבשיל.
