מסכת ערלה, פרק ג, משנה ג
משנה ג: הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד, יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשְּׂעַר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בְּשַׂק, יִדָּלֵק הַשָּׂק. וּבְמֻקְדָּשִׁין, מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן:
משנה ג: הָאוֹרֵג אורך מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר, האסור בגיזה, בְּבֶגֶד, יִדָּלֵק הַבֶּגֶד, כיון שצמר זה אסור בהנאה, וכדעת רבי מאיר (משנה ב) שחוט באורך זה יש לו חישובת ואינו בטל ברוב (ומדובר בבכור בעל מום, שאמנם אסור בגיזה אך אין בו קדושה, ואילו בבכור תמים דינו כ'מוקדשין' שיבואר להלן ששיעורו אפילו בכל שהוא). וְאם חיבר שערה מִשְּׂעַר הַנָּזִיר האסור בהנאה, וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר לאחר עריפתו שהוא אסור בהנאה, בְּשַׂק (שדרך לעשותו משיער), יִדָּלֵק הַשָּׂק – השק כולו אסור בהנאה ויש לשורפו. וּבְמֻקְדָּשִׁין – קדשי מזבח או קדשי בדק הבית, שנטל מהם חוט של צמר או שער, מְקַדְּשִׁין אפילו בכָּל שֶׁהֵן, ואף פחות מרוחב הסיט, ונעשה הבגד כולו קדוש, ואסור בהנאה עד שיפדה.
