מסכת ערלה, פרק ג, משנה ט

משנה ט: סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

משנה ט: פירות שהם סְפֵק עָרְלָה, וכגון פירות של נכרי שיש בשדהו גם אילנות של ערלה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, כיון שספק איסור תורה לחומרא. וּבְסוּרְיָא, שזהו 'כיבוש יחיד' (שכבש דוד המלך קודם שכבש את כל ארץ ישראל) מֻתָּר, כיון שלא החמירו בו אלא בספק הקרוב לודאי. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, יוֹרֵד לכתחילה לגינה של נכרי וְלוֹקֵחַ – קונה מהנכרי פירות, הגם שהפירות שבשדהו הם של ערלה, כיון שיכול לתלות ולומר שהביא את הפירות מחוץ לשדה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ – שלא יראה את הנכרי כשהוא לוֹקֵט את הפירות הללו מעצי ערלה, שבאופן זה שידוע לישראל שהפירות של ערלה ואין כאן ספק כלל, הרי הם אסורים מהתורה, וכפי שיבואר להלן. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, והרי זה כלאי הכרם שנאסר הכל בהנאה, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, ואין ידוע בבירור שזהו ירק שגדל בתוך הכרם, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, כיון שספק איסור תורה לחומרא, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד לכתחילה וְלוֹקֵט הנכרי את הירק בפני הישראל ונותן לו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט הישראל עצמו בַּיָּד, וגזירת חכמים היא מחשש שיבוא הישראל לזרוע כלאי הכרם בחוץ לארת, שהדבר אסור.

הֶחָדָשׁ – תבואה חדשה קודם הקרבת העומר (או קודם ט"ז בניסן בזמן הזה), אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, ואפילו בחוץ לארץ. וְהָעָרְלָה, איסורה בחוץ לארץ הוא הֲלָכָה למשה מסיני, ואף שאיסור זה הוא מן התורה, מכל מקום ספיקו מותר וכפי שהתבאר לעיל, והיינו כיון שכך נמסרה הלכה למשה מסיני, שרק ודאי ערלה בחוץ לארץ אסור, ואילו ספק ערלה מותר. וְהַכִּלְאַיִם – כלאי הכרם, אסורים בחוץ לארץ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שכיון שבארץ ישראל הם חמורים ואסורים אפילו בהנאה, אסרום חכמים בחוץ לארץ, אבל כלאי זרעים שאפילו בארץ ישראל אסורים רק באכילה ולא בהנאה, בחוץ לארץ לא גזרו בהם חכמים איסור כלל.

הדרן עלך מסכת ערלה