מסכת פסחים, פרק ט, משנה ה

משנה ה: מַה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת, פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת, וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן בְּלַיְלָה אֶחָד, וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כָּל שִׁבְעָה:

משנתנו מונה את חילוקי הדינים שיש בין קרבן הפסח הראשון שהוקרב על ידי אבותינו במצרים, לבין קרבן הפסח שמוקרב כל שנה ושנה (בזמן שבית המקדש קיים): מַה חילוקי הדין שיש בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם, שנצטוו בני ישראל לעשותו במצרים, לְבין פֶסַח דּוֹרוֹת, שנוהג בכל הדורות, א. פֶּסַח מִצְרַיִם, מִקְחוֹ – קנייתו היתה מִבֶּעָשׂוֹר לחודש ניסן, שהיו צריכים לקנות את הבהמה לקרבן דוקא בי' בניסן, מה שאין כן בפסח דורות שניתן לקנותו גם בערב פסח (ובלבד שהיה מבוקר ממום על ידי המוכר ארבעה ימים קודם לכן). ב. וּפסח מצרים טָעוּן הַזָּאָה מדם הקרבן בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי המְזוּזוֹת, ובפסח דורות לא נוהגת הזאה זו (אלא מזה בכלי על קיר המזבח הזאה אחת). ג. וּפסח מצרים נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן – במהירות, וגם דין זה אינו נוהג בפסח דורות. וקרבן הפסח, בין בפסח מצרים ובין בפסח דורות נאכל בְּלַיְלָה אֶחָד. ד. איסור חמץ נאמר בפסח מצרים רק לאותו היום (כלומר בליל פסח ולמחרתו ביום), וְאילו פֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג בו איסור חמץ כָּל שִׁבְעָה ימים. (כך מבארת הגמרא את המשנה, שיש להוסיף בה מילים החסרות).