מסכת פרה, פרק א, משנה ב

משנה ב: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, פָּרִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּנֵי שָׁלשׁ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

משנה ב: אגב הנידון שהובא במשנה הקודמת לגבי מספר שנותיה של פרה אדומה, יובאו במשניות הבאות נידונים נוספים בענינים דומים. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, 'פָּרִים' האמורים בתורה סתם לענין קרבנות היינו בְּנֵי שְׁתַּיִם (-שנתיים), והיינו בתוך השנה השניה ללידתם, לא פחות ולא יותר, שֶׁנֶּאֱמַר 'וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת', והרי לשון 'שני' האמורה כאן מיותרת לכאורה, ובאה התורה לרמוז בכך שמנין שנותיו של הפר הוא שתים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פרים כשרים אַף כשהם בְּנֵי שָׁלשׁ, כי אמנם לשון 'שני' באה ללמד שלא יהיה הפר פחות מבן שתי שנים, אך לשון 'פר' באה לרבות ולהכשיר אף בן שלש שנים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ שנים כְּשֵׁרִים לכתחילה, אֶלָּא שֶׁמכל מקום אֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, שאין זה קרבן מובחר.