מסכת פרה, פרק ה, משנה ז

משנה ז: הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. הָיְתָה כְלִי וְחִבְּרָהּ בְּסִיד, מְמַלְּאִין בָּהּ וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ וּמַזִּין מִמֶּנָּה, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. נִקְּבָה מִלְּמַטָּן, וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲגֻלִּים כֶּלִי. מִן הַצַּד וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲגֻלִּים כֶּלִי. עָשׂוּ לָהּ עֲטָרָה שֶׁל טִיט, וְהָלְכוּ הַמַּיִם לְשָׁם, פְּסוּלִין. אִם הָיָה בָרִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים:

משנה ז: הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע, כלומר, סלע המחובר לאדמה מששת ימי בראשית, שחקק בו האדם בית קיבול למים, ומטים לתוכה את מי המעיין שיזרמו לתוכה, כיון שהשוקת הזו מחוברת לקרקע אין לה שם כלי, ולכן אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ מים מהמעיין לקידוש מי חטאת, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ מי חטאת על ידי נתינת אפר פרה אדומה למים שבתוכה, וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה מי חטאת. וְאם היתה שוקת זו באהל המת, אֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל (-כיסוי הצמוד ומודבק לפתח הכלי) כדי להציל את מה שבתוכה, אלא די בכיסוי רגיל המונח עליה (וכדין בור ודות שבאהל המת, כמבואר במסכת אהלות (פ"ה מ"ו)), וְאֵינָה פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, שאם נפלו לתוכה מי גשמים, אינם נחשבים כ'מים שאובים' הפוסלים את המקוה, אלא הם מים כשרים, ככל מי גשמים שלא נאספו בכלי.

אבל אם הָיְתָה השוקת כְלִי התלוש מהקרקע, וְחִבְּרָהּ לקרקע בְּסִיד, הרי נשאר דינה ככלי לכל דבר, מְמַלְּאִין בָּהּ מים חיים לקידוש מי חטאת, וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ מי חטאת, וּמַזִּין מִמֶּנָּה מי חטאת, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל אם היתה באהל המת, כדי שלא יטמא מה שבתוכו, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, שאם נכנסו לתוכה מים נעשו 'מים שאובים', ואם נכנסו המים הללו למקוה, פסלוהו.

אם לאחר שחיברה, שעדיין דינה ככלי תלוש (וכל שכן אם היתה עדיין תלושה) נִקְּבָה השוקת מִלְּמַטָּן, ובטל ממנה תורת 'כלי', וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט – אף על פי שסתם את הנקב בפיסת בד, אין זו נחשבת סתימה המחשיבה את השוקת ככלי, ולכן הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין לקידוש מי חטאת או להזאתם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲגֻלִּים כֶּלִי – כיון שאין שום מקום בכלי שהמים נאספים בו, שהרי הנקב נמצא בתחתית הכלי, ובכל מקום שיהיו בו מים, הרי הם יוצאים דרך הנקב. אבל אם ניקבה מִן הַצַּד, באופן שיש בין הנקב לבין תחתית הכלי מקום שהמים יכולים להתכנס בו, וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים לקידוש מי חטאת והזייתם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲגֻלִּים כֶּלִי – כיון שהם נאספים בתחתית ככל כלי. עָשׂוּ לָהּ (-לאותה שוקת שדינה ככלי תלוש, או לכלי תלוש ממש) עֲטָרָה שֶׁל טִיט – שפה גבוהה לפי הכלי מלמעלה העשויה טיט, ובכך הגביהו את שפת הכלי, וְהָלְכוּ הַמַּיִם לְשָׁם – הגיעו המים לגובה של אותה שפה עשויה טיט, הרי הם פְּסוּלִין, כיון שאותה שפה אינה מהודקת היטב לכלי ואינה נחשבת חלק ממנו, ונמצא שאין המים מכונסים בכלי. אמנם אִם הָיָה בָרִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל עִמָּהּ – אם היתה אותה שפה של טיט מחוברת ומהודקת היטב לכלי, עד שכאשר נוטל את הכלי ניטל עמו אותו חיבור של טיט, הרי המים שבכלי, אף בגובה שכנגד השפה של הטיט, כְּשֵׁרִים, כיון שהשפה של הטיט נחשבת כחלק מהכלי.