מסכת פרה, פרק ו, משנה ג

משנה ג: הַמְקַדֵּשׁ בַּשֹּׁקֶת וְהַטְּפִי בְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁפִּיו צַר כָּל שֶׁהוּא, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מְקֻדָּשִׁין. אִם הָיָה סְפוֹג, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ פְסוּלִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יְזַלֵּף עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסְּפוֹג. נָגַע בַּסְּפוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן, פְּסוּלִין:

משנה ג: הַמְקַדֵּשׁ מי חטאת בַּשֹּׁקֶת, שמילא אותה במים חיים ונתן לתוכה אפר פרה אדומה, וְהַטְּפִי בְתוֹכָהּ – היה בתוך המים כלי ששמו 'טפי' והוא מלא מים, אַף עַל פִּי שֶׁפִּיו צַר כָּל שֶׁהוּא – צר ביותר, והמים יוצאים ממנו טיפה אחר טיפה, ולא נכנס מהאפר לתוך הטפי, מכל מקום נחשבים המים שבתוכו כמחוברים לכל המים שבשוקת, ולכן גם הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מְקֻדָּשִׁין (ואף שהתבאר לעיל (פ"ה מ"ח) שכדי לחבר שתי שקתות יש צורך שיהיה ביניהם חור בשיעור שפופרת הנוד, כיון שכאן הכלי כולו עם המים שבו מוקפים מכל צד במים המקודשים שבשוקת, די בחיבור צר כל כך כדי להחשיב גם את המים שבתוך הטפי למקודשים. אִם הָיָה סְפוֹג מונח בשוקת, וקידש את המים שבשוקת על ידי נתינת האפר, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ – בתוך הספוג, פְסוּלִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, כלומר, כיצד יכול האדם להזות מהמים בלא שיחשוש שהשתמש במים שבתוך הספוג, יְזַלֵּף – יזה על הטמאים ממים אלו שבשוקת, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסְּפוֹג. אבל כאשר נָגַע האדם בַּסְּפוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן – בשיעור גדול, מכל מקום כל המים פְּסוּלִין, כיון שהנגיעה בספוג גורמת לו להוציא חלק מהמים שבתוכו ומתערבים מים אלו במים שבכלי, ונפסלים כולם.