מסכת פרה, פרק ז, משנה ג

משנה ג: הַמְקַדֵּשׁ בְּאַחַת יָדוֹ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְאַחַת יָדוֹ, אִם לוֹ, פָּסוּל. וְאִם לְאַחֵר, כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לוֹ וּלְאַחֵר, שֶׁלּוֹ פָּסוּל, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר. הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד, שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין:

משנה ג: הַמְקַדֵּשׁ את המים על ידי נתינת האפר בְּאַחַת יָדוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה באותו זמן בְאַחַת יָדוֹ (-בידו האחרת), אִם הוא מקדש לוֹ, במים שלו, הרי זה פָּסוּל, כיון שיתכן שקדמה המלאכה לקידוש, ונמצא שהפסיק בעשיית מלאכה בין שאיבת המים לבין קידושן, ופסלם. וְאִם הוא מקדש לְאדם אַחֵר, הרי זה כָּשֵׁר, כיון שבעל המים לא עשה מלאכה בין השאיבה לקידוש, ואילו המקדש עצמו אינו יכול לפסול את המים שאינם שלו, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו (בדבר התלוי במחשבה ורצון, וכאן הדבר תלוי בהסחת הדעת של המקדש. ואף שהתבאר לעיל (מ"ב) שהעושה מלאכה בשעת המילוי פוסל אף כשמילא לצורך אחר, היינו כיון שמותר ליטול שכר על המילוי, והרי זה כעושה את המילוי גם לצורך עצמו ויש לו חלק בו, אך על הקידוש אסור ליטול שכר, וכיון שעושה זאת רק עבור השני ואין לו חלק בו, אינו יכול לפוסלו). הַמְקַדֵּשׁ מים על ידי נתינת אפר לוֹ וּלְאַחֵר יחד, לכל חבית בפני עצמה, שֶׁלּוֹ פָּסוּל, כיון שיתכן שהקדים במעט את קידוש המים של חבירו, והרי זו מלאכה שנעשתה בין השאיבה לבין הקידוש ונפסלו המים, וְשֶׁל אַחֵר כָּשֵׁר, וכמו שהתבאר שהמקדש עבור חבירו אינו יכול לפסול את המים בעשיית מלאכה. הַמְקַדֵּשׁ לִשְׁנַיִם כְּאֶחָד, כל חבית בפני עצמה, שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין, כיון ששניהם אינם שלו, ובמים שאינם שלו אף עם עשה מלאכה עם הקידוש, לא נפסלו המים.