משנה ו: מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת, לֹא יַעֲבִירֵם בְּנָהָר וּבִסְפִינָה, וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרְקֵם לְצַד זֶה. אֲבָל עוֹבֵר הוּא בַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. עוֹבֵר הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת וּבְיָדָיו כְּלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁין:
משנה ו: פעם אחת אירע שהעביר אדם מי חטאת מקודשים בספינה בנהר הירדן, ולאחר מכן נמצא שהיה כזית מהמת תחוב בקרקעית הספינה, ומחמת מעשה זה גזרו חכמים כמה גזירות בענין דרך ההעברה של מים אלו ממקום למקום. מֵי חַטָּאת – מים שקידשום על ידי אפר פרה אדומה, וְכן אֵפֶר חַטָּאת לבדו שלא עירבוהו עדיין במים, לֹא יַעֲבִירֵם בְּנָהָר וּבִסְפִינָה, וְלֹא יְשִׁיטֵם לבדם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה של הנהר וְיִזְרְקֵם לְצַד זֶה – לצד השני, שאף זה דומה מעט להעברתם בספינה, אֲבָל עוֹבֵר הוּא האדם בעצמו בַמַּיִם אפילו עַד צַוָּארוֹ ומי חטאת בידו, כיון שלא גזרו כלל על אופן שעובר האדם בעצמו ברגליו, שאין זה דומה לספינה.
אמנם גזירה זו היא רק על מי חטאת מקודשים, או על אפר פרה, אך עוֹבֵר הוּא האדם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בנהר בספינה, וּבְיָדָיו כְּלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּכן רשאי הוא לעבור בנהר בספינה בְמַיִם הראויים למי חטאת, שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁין עדיין על ידי אפר פרה, כיון שלא גזרו גזירה זו על בני אדם טהורים, ולא על כלים טהורים, ולא על מים הראויים לקידוש, אלא רק במים שכבר התקדשו בלבד.
