מסכת קדושין, פרק א, משנה י

משנה י: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, אֵין מְטִיבִין לוֹ וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב:

כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, שמכריעה אותו לצד רוב זכויות, מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו לעולם הבא, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ – ארץ החיים, שהיא העולם הבא. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת יתירה, ולא הוכרע לצד זכות להחשב כצדיק, אלא עוונותיו מרובים מזכויותיו, אֵין מְטִיבִין לוֹ, וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ. כָּל אדם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא – עוסק בתורה שבכתב, וּבַמִּשְׁנָה – ועוסק בתורה שבעל פה, וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ – משאו ומתנו בנחת עם הבריות, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בקהלת  'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק'. וְכָל אדם שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא, וְלֹא בַמִּשְׁנָה, וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב – אינו מועיל כלום לישוב העולם, ופסול הוא לעדות.