יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת שבועות, חזרה, פרק ג, משניות ד-ח

פרק ג, משנה ד: הנשבע שלא יאכל, ואכל מאכלים שאינם ראויים לאכילה או שתה משקים שאינם ראויים לשתיה, פטור. ואם אכל מאכלות אסורות, לתנא קמא חייב, כיון שהאיסור החדש כולל גם דברים מותרים, וחל הוא על האיסור הראשון של מאכלות אסורות, ולרבי שמעון פטור, כיון שגם באופן זה אין איסור חל על איסור. אדם שאסר על עצמו ליהנות מאשתו אם אכל היום, גם אם אכל אכילות אסורות – חל עליו הנדר.
משנה ה: שבועת ביטוי חלה בין על דברים הנוגעים לעצמו, ובין על דברים הנוגעים לאחרים, בין על דברים שיש בהם ממש ובין על דברים שאין בהם ממש. לרבי ישמעאל שבועה חלה רק על דברים עתידיים, ולרבי עקיבא גם על דברים שכבר אירעו. ולדברי שניהם חייב בין על דבר שיש בו הרעה והטבה, ובין על דבר שאין בו הרעה והטבה.
משנה ו: הנשבע לבטל את המצוה, אין שבועתו חלה, ואינו חייב משום שבועת ביטוי, אך חייב משום שבועת שוא. הנשבע לקיים את המצוה, לרבי יהודה בן בתירא חלה שבועתו, ולדעת חכמים אין שבועתו חלה, ומכל מקום אין זו שבועת שוא, כיון שמותר להשבע כדי לזרז עצמו בקיום המצוה.
משנה ז: הנשבע שלא יאכל ככר מסוימת, והיינו אפילו כזית ממנה, והוסיף ונשבע שלא יאכל את כולה, אין שבועה חלה על שבועה, וכן אם נשבע שתי שבועות דומות בזו אחר זו, אין השניה חלה עליו [אלא אם כן יתיר את השבועה הראשונה]. על שבועת ביטוי חייבים מלקות במזיד, וקרבן עולה ויורד בשוגג. ועל שבועת שוא חייבים מלקות במזיד, ופטורים בשוגג.
משנה ח: שבועת שוא היינו כשנשבע לשקר על דבר המפורסם שהוא שקר, כגון על איש שהוא אשה, או על דבר שלא יתכן שיהיה, כגון שראה גמל הפורח באויר. וכן הנשבע לבטל את המצוה, חייב משום שבועת שוא, וחייב מלקות במזיד, ופטור בשוגג.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".

(ויקרא רבה)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?